כלי חמדה דברים שמו

תנאי שהוא לטובתו שתתן לו מעות וא"כ הוא המתנה ולא היא מ"מ כתב זה דגם היא א"י לעשות שליח כדי לת' הא דמסתמא בש"ס ופוסקים דאין תנאי בחליצה

אמנם כן בעיקר הדבר שכתבנו לדבר פשוט דגם היא א"י להתנות תנאי בחליצה מצאתי להג' בעל ישועות יעקב ז"ל בסי' קס"ט סקכ"ז שכתב לחדש דאם היא בעצמה מתנה התנאי לטובתו חלוץ לי ע"מ שאתן לך מאתיים זוז אע"ג דהתנאי הוא לטובתו מ"מ כיון דהיא בעצמה אומרת כן אם אינה מקיימת התנאי החליצה פסולה משום דבעינן כוונה להתירה לעלמא ע"י החליצה וא"כ לכאו' קשה איך אפ"ל דהתנאי בטל ומעשה קיים הא לא נתכוין להתירה כ"א באופן שתקיים התנאי אך י"ל כיון דקיי"ל דבחליצה פסולה כופין אותו לחלוץ עוד הפעם א"כ אפי' אם אינו גומר דעתו להתירה בכל אופן ג"כ ל"צ לקיים התנאי כיון דכופין אותו אח"כ לחלוץ עוד הפעם לכן שוב גומר ומתכוין להתירה בכל אופן ומעתה ז"ד היכא דהיא איני אומרת משא"כ כשהיא מתנה את התנאי ומכש"כ אם היא לטובתה ג"כ היא הגורמת והו"ל כנודרת הנאה מיבמתה כיון דהיא גרמה לזה אין כופין אותו לחלוץ וא"כ שוב אמרי' דאיני מתכוין להתירה כ"א באופן שתקיים התנאי ולכן באמת החליצה פסולה ועפ"ז כתב לתרץ קשיות התוס' מסתירת הסוגיות דהא דאמרי' ביבמות דנ"ג דכ"ע יש תנאי בחליצה היינו דכה"ג דהיא מתנת התנאי ובש"ס דאמרי' דאין תנאי בחליצה משום דא"א לקיים ע"י שליח היינו בהטעו אותו אחרים כלשון הש"ס אומרים לה ע"מ שתתן לך מאתיים זוז ולפי דבריו נסתרו דברינו הנ"ל כמובן

אך בח' ליבמות כתבנו לפלפל הרבה בדברי הגאון הנ"ל והבאנו דברי הבית מאיר ז"ל בסי' מ"ד שכתב להכריח דבחליצה הכוונה היא כוונת מצוה דאל"כ אמאי חליצה מוטעת כשירה הא הוי קנין בטעות ומה בכך דאין תנאי בחליצה א"ו דהוא רק כוונת מצוה וא"כ אין התנאי על הכוונה דכוונה על תנאי ל"ש כוונה במצוה והארכנו בזה לברר הדברים ואכ"מ ומלבד זה גוף דבריו לת' סתירת הש"ס לא יתכנו דהרי בש"ס מבואר דמשום יש תנאי בחליצה אי אין תנאי בחליצה אתינן עלה וא"כ צדקו דברי התוס' והראשונים ומוכרח מזה דגם בדידה ל"ש תנאי בחליצה וע"כ דגם הוא א"י לעשות שליח ובאמת הטעם שלא תהי' יכולה לעשות שליח לחלוץ המנעל צ"ע ועי' בספר ערוך לנר שג"כ הניח הדבר בצ"ע שאמאי לא יהי' מהני שליח דידה לחלוץ את מנעל היבם ולולא דמסתפינא מרבותינו הי' נלע"ד כיון דמבואר בספרי דגזיה"כ דל"מ חליצה כ"א כשיהי' החלוץ והחליצה ביחד לפני ב"ד נהי דנימא דמהני איזהו מעשה ע"י שליח מ"מ זה הוי בגדר א"א ע"י שליח דבכל מעשה דאפשר ע"י שליח היינו דהשליח יכול לעשות במקומו הכל והרי נעשה השליח בעלים על הדבר משא"כ הכא גלי קרא דצריכים בעצמם להיות בפני ב"ד אפי' א"נ דיכולה לציית לאחר לחלוץ את המנעל מיבם מ"מ הוי החליצה בגדר א"א לקיים ע"י שליח, אמנם בעיקר דברי הספרי מצאתי בפסיקתא זוטרתא דר' טובי' שכ' בזה"ל ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים לפני הזקנים מתיחדת עמו ולא חולץ מן הזקנים עכ"ל נראה שלמד הפירוש בספרי שאסורה להתיחדת עמו ודווקא לעיני הזקנים יכולה להגיש אליו וזה כמ"ש בריש דברינו ולפ"ז נסתרה ראיותינו מדברי הספרי שלא מהני שליחות בזה וצ"ע עוד בזה

שו"ר שכבר התעורר בזה ח"א בס' עטרת צבי להג' רצ"ח שכתב בזה דברים קרובים לדברינו וחליצת המנעל אפשר ע"י שליח אמנם שאר דברים א"א ע"י שליח אמנם גם אצלי דבר פשוט דחליצה א"א ע"י שליח וצריך שתהי' בעצמה ביחד עם החולץ לה ולא כמו שעלה ע"ד הג' מבערזאן ז"ל ויש עוד להאריך הדיבור בזה ואכ"מ אלא מפני שנתעוררו בזה בדורינו אמרתי להעיר בזה ראשי פרקים: