כלי חמדה דברים שמד

דל"מ שתחלוץ המנעל ע"י שליח דידה ממ"ש הכ"מ פ"ב ממלכים בטעם הרמב"ם ז"ל דאלמנתו של מלך אינה חולצת משום דגנאי הוא למלך שאלמנתו תחלוץ מנעל והרי תוכל לעשות שליח דבזה ליכא בזיון ע"כ דא"מ שליח בחליצה אף בדידה ולענ"ד א"ר דנראה פשוט דכוונת הכ"מ איני דזה שחולצת המנעל הוי בזיון אלא בחליצת המנעל הוא מפני שאיני חפץ לקחתה וזה בזיון למלך שאחר לא ירצה לקחת אלמנתו ושיאמר לא חפצתי לקחתה וכיון דחליצת מנעל הוא משום שאיני חפץ לקחת אותה וזה הוי בזיון למלך שכבודו של מלך שיאמרו שבכל עוז הי' חפצים לקחת אלמנותו אלא שאין עושין זאת מפני כבודו אבל לומר לא חפצתי לקחתה זה הוי בזיון למלך וז"ב לענ"ד בכוונת הכ"מ דחליצת המנעל בחליצה הוי בזיון משום שמורה שאין אחיו רוצה לישא אלמנתו של מלך וזה בזיון למלך ומעתה אין נפ"מ אם תעשה זאת בעצמה או ע"י שליחה דסוף כל סוף יהי' בזיון למלך שאינם חפצים לקחת אלמנותו אפי' למקום מצוה ועי' ברמ"ה סנהדרין שכתב בזה"ל מלך לא חולץ דזילא בי' מילתא למירק קמי' ולמקרי עליו חלוץ הנעל חלוץ ולא חולצין לאשתו דזילא בי' מילתא כו' עכ"ל מבואר להדי' מדה"ק דהא דאין חולצין לאשתו משום דגנאי למלך לחלוץ לאשתו וע"כ כדאמרן דזה הוא הגנאי להיות קורין לאחיו חלוץ הנעל משום שלא רצה לישא את אשתו וז"ב ומוכרח בכוונת הרמ"ה ז"ל הכול שלענ"ד נראה ברור דאם אמנם זה מוכרח וברור בדברי הספרי דצריכין היבמה והיבם להיות ביחד בשעת החליצה והקריאה והרקיקה בודאי צריכה להיות ע"י עצמה דוקא ולא ע"י שליחה אבל חליצת המנעל מרגלו לא מצאנו שום טעם שצריך יהי' דווקא ע"י עצמה וראיתי בת' מהרש"ם שם הביא בשם מוהר"ח או"ז ז"ל בת' סי' קכ"ח שכתב בטעמא דחליצה ל"מ ע"י שליח דבעי חליצה דומי' דיבום וכ"כ הג' בעל חת"ס ז"ל בת' חאה"ע ח"ב סי' צ' עי"ש והוכיח מזה הג' מוהרש"ם ז"ל דה"ה דהיא א"י לעשות שליח לחליצת מנעל של היבם כיון דא"ד לביאה אך לענ"ד אין לבנות יסוד ע"ז ול"ש לדמות חליצה לביאה בזה דהרי חזינן דביאת יבמה כשירה בלילה וחליצה פסולה בלילה והטעם משום דחליצה היא דין ופסול בלילה משא"כ ביאת יבמה וכיון דחליצה הוא בגדר דין והיכא שהיבמה תובעת את היבם לדין על שלא יחפוץ ליבמה כמפורש בתוה"ק וא"כ כמו דקיי"ל דהתובע יכול למנות מורשה משא"כ הנתבע א"י למנות מורשה א"כ יש סברא פשוטה לחלק בין החולץ והחולצת דהוא א"י לעשות שליח והיא יכולה לעשות שליח אך דגלי' קרא ונגשה אליו לעיני הזקנים דצריכה להיות עמו במעמד אחד אך שנימא דדוקא היא בעצמה תחלוץ המנעל ולדמות זה לביאה הוא רחוק בעיני מאד כיון דהוא כגדר משפט ודין ואין לדמות זה ליבום

אמנם לכאו' יש לה"ר מדעת רבותינו הראשונים ז"ל דאין נפ"מ בין האיש ובין האשה דגם היא א"י לעשות שלוח לחלוץ המנעל מהיבם מהא דמבואר ביבמות דנ"ג דכ"ע יש תנאי בחליצה ובתוס' תמהו הא זה היפך הסוגי' דחליצה מוטעת כשירה משום דאין תנאי בחליצה וכתבו באמת דשתי הסוגי' פליגי עי' בתוס' ובראשונים ואם נימא דהיא יכולה לעשות שליח לחלוץ במקומה א"כ בפשיטות א"ש די"ל דהא דאמרי' דיש תנאי בחליצה היינו כשהוא התנה תנאי שהוא לטובתה דבאופן זה הוא חולצת משא"כ כשלא נתקיים התנאי א"ר לחלוץ דפשיטא דגם היא יכולה להתנות תנאי שהיא לטובתה א"נ דמהני תנאי בחליצה ובדידה שפיר מהני תנאי דהיא הרי יכולה לעשות שליח וא"כ שפיר יש לפרש הך פלוגתא דחלץ ועשה בה מאמר בכה"ג דהי' חליצה בתנאי והיינו בתנאי דידה והיא יכולה להתנות תנאי כיון דהיא אפשר לקיימה ע"י שליח ומדלא נחתי לזה כל רבותינו הראשונים ז"ל ופשיטא להו דסגיות חלוקות הנה ע"כ דפשיטא להו דגם היא א"י לעשות שלית ולכן גם היא א"י להתנות תנאי ודוח"ל כיון