כלי חמדה דברים שמג

מצוה חדשה ואינו גמר הקנין של בעל וא"כ התוספתא דס"ל כאבא שאול כמו דמפורש להדי' לקמן בפרקין בסתמא דאם אינו בועל לשם מצות שוב הוי בגדר פוגע בערוה אין סברא דס"ל דע"י היבם פקעי קדושי זר

י"ד) (שם ט') ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים בספרי רוק הנראה לעיני הזקנים מלמד שמתיחדת עמו לעיני זקנים עכ"ל ואין לו ביאור לכאו' ולכאו' עלה בדעתי בכוונת הספרי דדריש דלכאו' הוי צריך למכתב ונגשה אליו וירקה בפניו לעיני הזקנים כיון דלעיני הזקנים אתי להורות דצריך שהרוק יהי' נראה לעיני הזקנים א"כ הו"ל למכתב אח"כ ומה זה שכ' ונגשה אליו לעיני הזקנים שמיותר היא דידעינן דהוא לפני הזקנים כמ"ש בפרשה לכן למד מזה הספרי דאפי' אם מתיחדת עמו בחדר אחר לעיני הזקנים אחר שקראו לו ליבם ולא רצה לא אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואמרי' דיבם אותה ושוב ל"ש בזה חליצה דלא חיישינן לזה כיון דאמר מקודם בפני הזקנים לא חפצתי לקחתה ל"ש לומר הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ולכן אפי' אם בא עלי' לא קנאה דהוי יבום בלא עדים דלא קנאה ושוב מהני חליצה ולפ"ז מוכח מדברי הספרי דביאת יבמה צריך עדים דאל"כ מה בכך דאמר בפני ב"ד לא חפצתי לקחתה כיון דנתיחד עמה אח"כ יש לחוש שמא בא עלי'

איברא דבמס' יבמות דקי"א ע"ב מבואר ההבדל דבתוך שלושים כופין אותו לחלוץ ולאחר שלישים מבקשין אותו עי"ש כל הסוגי' נראה דיבמה דבזיז מינה לא אמרי' הן הן ע"י הן הן ע"ב וכתבנו בזה במק"א ואכ"מ, ועלה בדעתי מה שי"ל עוד בכוונת הספרי דהנה לכאו' יש לחקור בלשון הקרא דאמר היבם לא חפצתי לקחתה דהוא לשון עבר נראה קצת דאף אם ירצה עתה לקחתה שוב איני יכול ומוכרח לחלוץ לה וצ"ע טעמא מה ועלה בדעתי דהנה כ"כ הפוסקים להכריח דמצות יבום גם עלי' רמי' דאל"כ ל"ש בזה עדול"ת דידחה אצלה ל"ת שיב"כ בשביל העשה דיבם א"ו דגם עלי' רמי' מצות יבום ומעתה י"ל דאם לא הי' רוצה ליבמה א"כ אצלה נפקעת המצוה מצד דיחו אם נימא יש דיחו אצל מצות וכיון דאיני בידה דיבום הוא בידו הוי דיחו גמור ושוב בדידה ליכא מצוה ושוב א"י ליבמה מצד איסור דידה אך באמת ז"א דא"א הוי היתר גמור במקום יבום ואיני מצד דיחו כלל ומעתה י"ל דהספרי בא להורות דל"נ אם חפץ עתה ליבמה ג"כ תהי' צריכה חליצה דז"א ותלי' עיקר אם רוצה עתה ליבמה ולזאת מתיחדת עמו עתה לעיני הזקנים ואם ירצה ליבמה מיבם ואם לא ירצה חולצת, אך זה דין חדש ואיני מבואר בשום מקום וגם איני מתקבל על הדעת שו"ר להג' מבערזאן ז"ל בת' מהרש"ם ח"א סי' י"ד לפרש דברי הספרי שאיני מועיל שליח בחליצה הן אם הוא יעשה שליח או אם היא עושית שליח והנה בעיקר הענין בחליצה ע"י שליח כבר הביאו האחרונים דברי הג' זצוק"ל באהבת יונתן שכתב לפרש הא דיבמות דק"ה ע"א גידמת מהו שתחלוץ דהפירוש הוא אם חולצת ע"י שליח ולפ"ז לפ"מ שהשיבו לו מי כתיב וחלצה ביד נראה דיכולה לעשות שליח לחלוץ מנעל של היבם ויש להמתיק הדברים עפמ"ש רבני בתראי לפרש דברי התוס' רי"ד במצוה שבגופו א"י לעשות שליח דהוא מטעם דא"א לומר ע"י שלוחו ש"א כמותו שיהי' אותו אבר של השליח כאבר של המשלח ולכן אם המצוה היא על אבר מיוחד כמו תפילין וכיו"ב ל"ש שליחות ולפ"ז א"ש דאם הי' כתיב וחלצה ביד דוקא לא הי' שייך שליחות דאין היד של שליח כיד של האשה אמנם מדקתני וחולצת סתמא וה"ה חולצת בשיני' ג"כ שוב מהני ע"י שליח ג"כ אמנם נראה דהג' ז"ל מודה דרקיקה ואמירה לא מהני ע"י שליחה ורק על חלוצת הנעל קאמר דיכולה לעשות שליח ובזה נראין דבריו וראיתי בת' מהרש"ם שם שהביא בשם ידידי הג' מקינסק שליט"א שכ' לה"ר