כלי חמדה דברים שמב

ביבמה הוא מטעם דס"ל דזיקת יבמין מכח בעל קאתי ומעתה י"ל כיון דנראה מבואר דר"א ס"ל בגיטין פ"ג ע"ב דזיקת יבמין אינו אלא מכח היבם והוא אסר לה והוא שרי לה נראה דס"ל דהוא איסור חדש ולא מכח הבעל ור"א שמותי הוא ומסתמא גם ב"ש ס"ל כן וא"כ ממילא עכ"פ קידושין תופסין ביבמה מספק וצריך גט גם לב"ש ושפיר אמרי' דלא משכח"ל לב"ש אלא חיי"כ דאם נתקדשה הצרה לאחר גם ב"ש מודים דלא תנשא לשוק בלא גט אפי' אם יחלוץ להיבמה אמנם א"נ כדעת הג' שיחי' דאפי' לשמואל דס"ל דקידושין תופסין ביבמה לשוק מ"מ כשבא עלי' היבם פקעי הקידושין ומה"ת מותר היבם לבוא עלי' ונפקעו הקידושין אמנם לב"ה מלבד דהוא חיי"כ ה"ה חיי"מ ב"ד משום דלדידהו הוי א"א גמורה וא"כ שוב קשה דאפי' א"נ דא"מ אלא מחמב"ד אמאי לא נמנעו כנ"ל

ולכאו' עלה בדעתי להיפך דרו"ש ס"ל דא"ק תופסין ביבמה וא"כ כיון דלדידהו צרתה מתייבמת כשקידש אותה אחר הרי לב"ש אינו קידושין וכיון דעדי קידושין הי' ג"כ מב"ש והי' פשיטא להם דאינו קידושין כלל א"כ נהי דלב"ה בת קידושין הוא מ"מ הוי קידושין בלא עדים איברא דז"א דהרי משכח"ל דקדשה בשנים עדים מב"ה ועי' ברמב"ם ה' ממרים לענין זק"מ דכל המשכחת שיבוא לידי חיי"כ הוא ע"י קידושין אע"ג דלפי הצד שאינו קידושין הוי קידושין בלא עדים וע"כ כל האריכות בזה למותר אחרי שמכל דברי רבותינו הראשונים ז"ל נראה מבואר להיפך אין לנו לחדש דבר כזה מעצמינו אמנם לחיבת הקודש דברי הג' שיחי' אמרתי להשתעשע בדבריו

(ד) כל זה כתוב אצלי מכבר ועתה בעת סדרי הדברים לדפוס נשלח לי חוברות הפרדס מכבוד הרה"ג מוהרש"א הלוי פרדס ני' מזארעק וראיתי שם בסי' ב' דברי הגאון המובהק בעל צפנת פענח שיחי' שכתב בזה"ל נשאלתי ביבמה שנתקדשה לזר ואח"כ בא עלי' היבם אי נפקעו קדושי הראשונים הנה מבואר בתוספתא פ"ו דיבמות שומרת יבם כו' או שקדשה עצמה אומרים לו המתן כו' מוכח להדי' דמיבם אם ירצה וכ"כ בזה בחיבורי דאם היבם רוצה ליבמה ודאי אסור מחמת דהוי כמו מתחילה בועל א"א אבל אם יבמה פקע הקידושין הראשונים וכדאמרי' בירושלמי פ"ט דגיטין גבי אם גרשה ע"מ שתנשא לפלוני עכ"ל והנה תמוה מאד אחרי שמודה בעצמו דעכ"פ לכתחילה אסור איך הי' ניחא לפ' דברי התוספתא דמבואר בהדי' דאומרים לו המתן והנה לכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש דהתוספתא ס"ל דבאמת במצות יבום הזיקה היא מכח האח שמת ועדיין יש אישות מכוחו ולכן כשמיבם לסוף פקעי הקידושין למפרע כמו במעכשיו ולאחר ל' ולכן ס"ל לתוספתא דגם לכתחילה אין איסור כיון דמיד כשהערה בה הרי קנאה דיבמה נקנית ליבם בהעראה וא"כ אגל"מ דל"ה איסור כלל בהעראה כיון דפקעי קידושין והא דקיי"ל בע"מ שתבעלי לפלוני אסור לכתחילה היינו משום דעת האדם הוא על גמ"ב וא"כ כשאומר ע"מ שתבעלי לפלוני הפי' על גמ"ב וא"כ נהי דאם נבעלת לפלוני נפקעת האישות למפרע ול"ה איסור כלל מ"מ כיון דכ"ז שלא גמ"ב הוי א"א א"כ יש לחוש דילמא לא יגמר ביאתו והרי בעל א"א לכן לכתחילה אסור משא"כ ביבמה דנקנית בהעראה דלמ' לה איסור כלל בבעילה גם לכתחילה מותר אך כ"ז לפלפולא אמנם בעיקר הדבר בפי' התוספתא כבר העיר בזה הג' בעל חסדי דוד ז"ל וכתב שאא"ל כן לפרש דע"כ בקדשה עצמה הפירש אומרים לו המתן היינו אם ירצה לחלוץ אבל אם ירצה ליבם ליכא עצה בלא גט ונראה להכריח זה הפי' בתוספתא דהרי נראה ברור דאפי' א"נ חידש ד"ז דע"י היבם פקע קידושי הזר למפרע והיינו משום דאגודה בי' מכח הבעל הראשון מ"מ ז"ד לדידן דלא ס"ל כאבא שאול בהבעל לשם נוי הוי פוגע בערוה שפיר י"ל כן משא"כ לא"ש דס"ל דאם אינו מכוון לשם מצות יבום היה גדר בועל אשת אח ע"כ דס"ל דמצות יבום הוא