כלי חמדה דברים שמא

דקידושין לא פקע כיון דהוא קנינו של בעל וממילא הולד ממזר בזינתה כיון דהא דא"ק תופסין בא"א ל"ד מכח דהם ח"כ רק גם מכח דהוא קנינו של בעל וא"כ ממילא הולד ממזר ולכן הראי' רק מזה דצריך גט דוקא ול"מ סילק רשות הבעל בלא גט להיותה מותרת לעלמא ע"כ דלא פקע הקידושין איברא דז"א מספיק ל"מ לדעת האבני מלואים בסי' מ"ד דהא דא"ק תופסין בא"א הוא רק מכח דהם עריות ולא מכח דהוא קנינו של בעל א"כ הכא א"נ דפקע קנין האיסור שיש לו בה שוב קידושין תופסין בה ושוב הולד איני ממזר אמנם אף לפמ"ש בס' כלי חמדה פ' אמור להצדיק דברי הפנ"י דאם הבעל איני רוצה לסלק א"ע מאשתו בלא"ה לא תפסו בה קידושין ונאמר דה"ה דבכה"ג הוי ממזר ג"כ מ"מ אכתי יקשה בהא דמבואר במשנה ביבמות דמ"ט שם אמר רשב"ע מצאתי מגילת יוחסין בירושלים והוה כתוב בה איש פלוני ממזר מא"א לקיים דברי ר"י מבואר דהוי רק ממזר משום דהוי עריות שיש בהם מיתה וע"כ דאשה שזינתה לא נפקע כח האיסור שיש בקידושין דאל"כ איך הולד ממזר כנ"ל אמנם מה שנראה להעיר בדבר חדש דאפי' א"נ דפקעי הקידושין דא"א שזינתה וה"ט משום דאסורה לבעלה פקע כח האישות מ"מ כיון דקיי"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים ואם אשה בעצמה אומרת שזינתה אינה נאמנת רק שוי' אנפשה חד"א אבל מדינא אינה נאמנת עד שיהי' שני עדים המעידים לפני ב"ד שזנתה וכ"ז שלא נתברר לפני ב"ד שזינתה ה"ה מותרת לבעלה לזאת כ"ז שלא נתברר שזינתה לא פקע הקידושין ולכן הוי הולד ממזר [ועי' בס' כלי חמדה פ' נשא בשם הג' מוהר"מ בנעט ז"ל באשת ישראל שזינתה ברצון ל"ש שוי' אנפשה חד"א עי"ש שמתבאר מד"ק דכל זמן שלא נתברר שזינתה אינו מוזהר כלל על איסור טומאה ומה"ט גם היא אינה מוזהרת] ובזה א"ש מה דיש להעיר בהא דאמרי' ביבמות שם הכל מודים ביבמה לשוק שאין הולד ממזר וקשה ת"ל כיון דבהעראה נאסרה על היבם ופקע דחיי"ל וחיי"כ לר"ע וא"כ ממילא הגמ"ב מותרת ואין הולד ממזר ולהנ"ל א"ש לפמ"ש במק"א דלמ"ד דא"ק תופסין ביבמה לשוק הוי בגדר דבר שבערוה וא"כ נראה פשוט דכ"ז שלא נתברר שזינתה מותרת ליבמה וכיון שכן פקעי הזיקת יבמין כ"ז שלא נתברר שזינתה כנ"ל וא"כ שפיר י"ל דהולד ממזר כיון דהגמ"ב ג"כ אסור דכ"ז שאינה נאסרת לו לא פקעי זיקה

והנה הארכנו להשתעשע בדברי הג' שיחי' אמנם בעיקר הדבר נלע"ד עיקר דלתני' לדברי הג' שיחי' ואין לנו לחדש דרשות מעצמו ולומר דהך יבמה יבוא עלי' הוא אפי' אם נתקדשה לזר והוא א"א וכמו דמוכרחין אנו לומר למאן וס"ל דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה דע"כ הך יבמה יבוא עלי' א"א אם היתה לאיש זר ה"ה לדידן דנהי דכשנגרשה ה"ה עולה ליבום מ"מ למוד יש מעצמינו דיבמה יבוא עלי' אפי' בשעה שהוא לאיש זר אינו לנו מדעת עצמינו ובפרט דנראה עיקר כמ"ש דא"נ דקידושין תופסין ביבמה ע"כ דס"ל דבמיתת הבעל הותרה לגמרי כמו כל מיתת הבעל רק דנתחדש עלי' זיקה מכח מצות יבום ומכח זה הוא הלאו דל"ת אשת המת החוצה וה"ה בכל ח"ל דקידושין תופסין בהן ופשיטא דאין בכח היבם להפקיע הקידושין והוי פוגע באיסור ערוה דא"א ונראה ראי' לזה מהא דאמרי' ביבמות די"ד ע"א אמאי לא נמנעו בשלומא ב"ש מב"ה לא נמנעו דבני חיי"ל נינהו אלא ב"ה מב"ש אמאי ל"נ בני חיי"כ ממזרים נינהו וכ"ת קסברו ב"ה אין ממזר מחיי"כ והאמר ר"א כו' וקשה מאד הא אפי' א"נ דאין ממזר אלא מח"מ ב"ד מ"מ אם ב"ש עשו כדבריהם ופסקו דצרות מתיבמות א"כ לרב דא"ק תופסין ביבמה לשוק אם נתקדשה לאחר לא הי' תופסין הקידושין והי' מתיבמות או חולצות ונשאת לאחר אמנם לב"ה הי' קידושין תופסין בה א"כ הי' הרבה פעמים בני צרה ממזרים לב"ה וקשה טובא אמאי לא ממנעו ולת' זה נראה עפמש"ל באות א' דלרב דס"ל דהוא ודאי גמור דא"ק תופסין