כלי חמדה דברים שמ

חייבה רחמנא על העראה אבל כשגמ"ב כיון דדעתו הי' על גמ"ב אינה נעשית זונה אלא בגמ"ב וא"כ ה"נ אינה נעשית זונה אלא בגמ"ב ולא נפקע ממנה איסור דזיקת יבמין אלא בגמ"ב אך עכ"פ קשה טובא כיון דכשגמר ביאתו הרי נפקע הזיקה וא"כ נימא דבאין כאחת דעי"ז שגומר ביאתו הרי הותרה לשוק ושוב לא יהי' הולד ממזר או כיון דלא פקע זיקה אלא עי"ז שגמר ביאתו א"כ הגמ"ב הי' בעבירה ולכן הולד ממזר וא"כ ה"ה בחיי"כ אם העראה הי' בעבירה נהי דכשהערה בה פקעה איסור א"א מ"מ לא אמרי' באין כאחת שלא יהי' איסור א"א בתוקפו וא"כ מוכרח דהוי בגדר ערוה מה"ת ושוב אינה בכלל עולה ליבום אך יש לדחות דמלבד די"ל דהתם ל"ש לומר דמצד דבאין כאחת אין הולד ממזר דז"א דהרי כל זה שנימא דפקע זיקת יבמין הוא מכח זה שנעשה בה עבירה זו דזנות ונאסרה עי"ז ליבם א"כ א"א לומר דבאין כאחת ולא הי' איסור ז"א דאם לא הי' איסור הרי לא פקע זיקת יבמין וכיון דאמרת דפקע הזיקה ע"כ דנעשית עבירה בביאה וא"כ ממילא הולד ממזר משא"כ הכא שפיר י"ל כיון דע"י מצות יבום שעשה בהעראה פקע איסור א"א אמרי' דבאין כאחת ולא עבר איסור כרת בהעראה מכח א"א אמנם בל"ז יש לומר דלכן ל"ה הכא איסור ערוה לפמ"ש בשם הריטב"א ז"ל דאע"ג דחייבה רחמנא על העראה ה"ד כשלא גמר ביאתו אבל כשגמר ביאתו כיון דדעתו על גמ"ב אינו מתחייב על העראה אמנם נראה דז"ד לענין הלאו אבל מצות יבום נראה דאפי' אם בועל לגמרי מ"מ מתקיים המצוה בהעראה כיון דמצית יבום א"צ דעת כלל א"כ לא תלי' בדעתו כלל א"כ מתקיים מצות יבום בהעראה אפי' כשגומר ביאתו אמנם על הלאו אינו מתחייב אלא כשגמר ביאתו וא"כ פיר ליכא איסור ערוה כלל כיון דכשגמר ביאתו הרי נעשית למפרע יבמתו ולא הי' איסור בגמ"ב כלל ועל העראה איני מתחייב כיון שגמר ביאתו אך נראה דבזה מידה הריטב"א דנהי דאיני מתחייב על העראה כשגמר ביאתו מ"מ איסור תורה איכא בהעראה וא"כ דברי הג' שיחי' נכונים מכל צד

(ג) ובעיקר הערה הנ"ל שהערותי דאיך אפ"ל דיש ממזר מיבמה לשוק הא פקעה זיקה מיד כשהערה בה כיון דנאסרה על היבם בלאו וח"ל כח"כ לר"ע וא"כ ממילא הגמ"ב מותרת ושוב אין הולד ממזר מפני שראיתי עתה שנתעורר בה גם הגאון שיחי' בקונטרס קבא דקשייתא אות ט"ו ולא תי' כלום ולזאת ארשום בזה מ"ש בחי' ליבמות דמ"ט בהא דאמר אביי הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר מ"ט דהא תפסו בה קידושין וברש"י ז"ל משום דחזינן דלא פקעה הקידושין כשזינתה וכתבתי שם בזה"ל לכאו' קשה דהאיך אפ"ל דא"א שזינתה פקעו הקידושין א"כ ממזר מא"א איך משכח"ל הא מיד כשהערה בה נפקע אישות וא"כ הגמ"ב מותרת ושוב איני ממזר ולכאו' עלה בדעתי דהנה באמת יש לעי' מהכ"ת נימא כיון דלא תפסי בה קידושין ה"ה דפקעה הא בא"א מלבד האיסור קדושה יש לו בה קנין שקנאה באחד מג' דרכים שהאשה נקנית בהן וא"כ מהכ"ת נימא דע"י שזינתה פקע קנינו דהבעל ומה בכך דאסורה לו אמנם י"ל לפמ"ש בס' ברית אברהם להוכיח מת' הר"א מזרחי ז"ל דקנין הבעל מאשתו א"צ גט דוקא להפקיע את הקנין רק כשגמר בדעתו לגרשה ומסלק א"ע ממנה שוב אינה ברשותו [עי"ש שכתב דמיום כתיבת הגט כבר גירשה הבעל גירושין גמורים והוציאה מרשותו והסיח דעתו ממנה ומ"מ עדיין הוא אסורא להנשא מגזיה"כ עד שיגיע גט לידה אבל ברור הדבר דל"ד בכתיבת הגט רק אם בע"פ מסלק א"ע ממנה ומוציאה מרשותה וג"כ דינא הכא דכתיבה בלא נתינה א"מ ואינו מותר וע"כ הטעם משום דכתיבה הוי גילוי דעת שרוצה לגרשה בזה שנפקעת ממנו נפקע קנינו א"כ ה"ה אם הוא אומר כן בע"פ וז"ב] והא דצריך דוקא גט הוא גזיה"כ להפקיע איסור א"א ומעתה י"ל דזה בוודאי דכ"ז דאין הבעל רוצה לגרשה פשיטא