כלי חמדה דברים לג

הגזית משא"כ ד"מ וא"ל משום דקתני וכלן א"נ בשוהנ"ס וזה נוהג גם בשוהנ"ס דנראה דא"נ בשוהנ"ס כיון דגומרין בלילה א"ו דגם מלקות נוהג אף שלא בזה"ב וא"כ ל"מ למיתני כיון דא"ז כללא בדיני נפשות דהרי יש ד"נ דנוהג אף שלא בזה"ב דהיינו מלקות אתד"ק מבואר מזה דפשיטא לי' לרבינו ז"ל דכל העשרה דברים מהני במלקות ג"כ וממילא דהלנת הדין בכלל אמנם באמת ל"ז להבין ד"ק דהרי גם הא דמלקות בג' ל"ק במשנה הכא ובברייתא ובזה ודאי חלוק מלקות מד"נ והר"מ ז"ל שכ' באמת דבזה חלוק מלקות מד"נ יש לומר דממילא נשמע דל"ת בסנהדרי גדולה ובלשכת הגזית דכל מה שאינו צריך סנהדרין ל"ת בסנהדרי גדולה עכ"פ מהברייתא א"ר כלל דכמו דלא חשב זה שחלוק מלקות מד"נ שא"צ כ"ג הה"ד דל"ח מה שא"צ בית ובאמת הא דמטין ע"פ אחד לחובה ור' חזקי' דס"ל דאין מטין ע"פ אחד מגזיה"כ דצריך להיות דומי' דעדים מה עדים שנים אף מטין שנים כמבואר בירושלמי ריש סנהדרין ס"ל באמת דגם בד"מ צריך חמשה מה"ט אמנם להלכה דקיי"ל דענין מטין היא מצד הצלה אם כן זה שייך רק בד"נ שהוא בכ"ג שפיר אמרי' דאחד יותר לחוב אינו מכריע כיון דאינו מכריע הרוב אלא אחד משא"כ במלקות דכל הדין בשלשה אם שנים אומרים חייב הוי רוב כפול לחוב ול"ש בזה לומר אין מטין ע"פ אחד לחובה עכ"פ מבואר מזה דאין כל העשרה דברים כוללין גם מלקות אם לא שנימא דבאמת אם ישבו חמשה לדון דין מלקות שלשה אומרים חייב שנים אומרים זכאי אינו חייב כיון דאין מטין ע"פ א' לחוב אך מסתימת כל הפוסקים אי"נ כן הכלל שדעת נוטה יותר דבמלקות ל"צ הלנת וצ"ע וגם בגלו' אע"ג דז"ב דבגלו' צריך הלה"ד מ"מ בפתחי כולן לחובה צ"ע אם יהי' פטור מגלות כיון דכל גלות הוא להציל מגוה"ד והכא כשראו כולן לחובה נראה מסברא דאם הרגו גוה"ד אינו נהרג עליו א"כ אין סברא לפטרו מגלות אך י"ל כיון דנפטר בב"ד מגלות אם הרגו גוה"ד נהרג עליו יהי' הטעם מה שיהי' כיון דנפטר ע"י ב"ד וצ"ע בזה ועי' בס' חמדת ישראל דיני ב"נ אות מ"ג מ"ש בשם הגרי"פ ז"ל בהא דמכות י"א ע"ב ומ"ש שם ואכמ"ל יותר וכן בענין זה אם דנין בע"ש ובשבת יש נפ"מ בין גלות למלקות דבמלקות דינו בזה כד"נ ממש דא"ד שבת מה"ת משום חבלה וכיון דשייך בי' עינוי דין אינו דנין בע"ש כמו בד"נ ממש משא"כ בגלות דל"ש בי' חילל שבת א"כ מה"ת דנין בע"ש אך באמת יש בזה מחלוקת הפוסקים אי עונש שא"ב חילל שבת אסור מה"ת בשבת ועי' בת' שבות יעקב ח"א סי"ב שכ' ע"ד ר"ש גאון ז"ל דאין חובשים בבית האסורים בשבת מהא דמקושש דכתיב ויניחו אותו במשמר דנראה דהי' בשבת ונראה דחובשין בבית האסורים בשבת ולענ"ד א"ר די"ל דבאמת אין עושין שום עונש בשבת שלא לצערו משא"כ זה שחילל את השבת בעדים והתראה והוי מומר לחלל את השבת אין אנו מקפידין על צערו ועונשין אותו בחילל שבת מה שאינו מלאכה ויש להכריח זה דהנה לכאורה יש לעיין טובא הא מפורש בתוה"ק ויניחוהו במשמר כי לא פירש מה יעשה לו דנראה מבואר דאם הי' מפורש מה יעשה לו או חנק או סקילה כמ"ש התוס' דבזה הי' מסופק מרע"ה לא הי' מניחין אותו במשמר רק הי' גומרין את דינו מיד והא אין רציחה דו"ש לכן נראה דהנה בתוס' סנהדרין דל"ה בהא דאמרי' בגמ' דאין רציחה כתבו בזה"ל בשריפה ניחא כו' דיש בה בישל פתילה ובשאר ח"מ נמי אפי' למ"ד דמקלקל בחבורה פטור הכא חשוב תקון דיש לו כפרה עכ"ל וק"ל דסוף כל סוף בכל ח"מ דהוא