כלי חמדה דברים שלו

שאסרה תורה חדש היינו משום דצריך להקריב העומר תחילה ומקודם אסור לאכלו וכמ"ש החינך במצות חדש וא"כ אי הוי כתוב בתורה כרמל לחודא הו"א כיון דמבואר במשנה דמצותו להביא מן הקמה לא מצא יביא מן העמרים ואפי' מחיטין שבעלי' מ"מ נראה ברור דאם כבר קלו החיטין שלא לשם עומר פסולין לעומר וא"כ הו"א כיון דפסולין לעומר ליכא בהם איסור חדש כיון דשורש איסור חדש מפני שצריך להקריב מקודם למזבח וא"כ מה שנאסר למזבח שוב אין בו משום חדש והר"ז דומה לדם שבישלו דכיון דא"ר לכפרה נפיק מתורת דם ואינו אסור ה"ה הכא הו"א דדוקא כרמל שיכול להביא ממנו העומר אסרה תורה אבל קלי אינו אסור אך אין דומה לגמרי לדם שבשלו דהתם דם שבשלו בקדשים ג"כ אסור להקרבה משא"כ הכא גם במה שמביא לעומר מצוה להבהב אותו באש לקיים מצות קלי וכך הוא מצותו לכן אי הוי כתיב לא הי' אתי' לחם מני' כיון דלחם נשתנה לגמרי מברייתו ומנחת העומר אם אפה אותו ועשה ממנו לחם נפסל לעומר דמצותו להיות סולת והוי ממש כדם שבשלו דא"ר לכפרה והו"א דאיני אסור משום חדש לכן צריך קרא דלחם ולא אתי' מקלי [וראיתי להרא"ה בס' החינך שכ' דכרמל היינו שקלינין באש ומפרש כן הקרא דכרמל לא תאכלו עי"ש והוא פלא שמסוגי' מבואר להיפך והעירני ע"ז ח"א וכנראה שהוא ט"ס וצריך להעתיק זאת בלאו דקלי ועפ"י טעות נכתב שלא במקומו] הארכנו בזה לקיים דברי הרא"ם ז"ל שלא יהי' תמוה כ"כ וכנראה דס"ל להרא"ם דל"ש שינוי באיסורין להתיר אלא היכא דנפסד מקודם כמו בדם שנעכר ונעשה חלב או בדם שנהפך גמור שמקודם נעשה פירשא בעלמא אבל להתיר מאכל אם משנה אותו מכמו שהי' למאכל אחר זה אינו סברא כלל וכדעת הג' חת"ס ויש אתנו עוד אריכות דברים בזה גם לפלפל בדברי הפנים יפות בפ' כי תשא אך אכ"מ

י"ג) (כ"ה ה') כי ישבו אחים יחדיו וגו' הנה במצות יבום כתבתי הרבה וחברתי חיבור מיוחד על מס' יבמות השי"ת יזכינו להוציאו לאורה אמנם בזה ארשום לתועלת התלמודים מ"ש בקונטרס מיוחד בשורש מצות יבום יתבארו בו כמה ענינים נכונים

ביבמות דנ"ד ע"ב ואלא נדה דכתיבה גבי אשת אח למה לי לכדר"ה דאמר ר"ה רמז ליבמה מניין אלא רמז ליבמה שאסורה בחי' בעלה מנ"ל ופירש"י ז"ל אם גרשה אחיו כו' אמר קרא ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא כו' אלא כנדה מה נדה אע"פ שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת אסורא בכרת אף אשת אח נמי אע"פ שיש לה היתר לאח"מ בחי' בעלה בכרת עכ"ל הגמ'

(א) והנה לכאו' צע"ג כיון דכ"ז דצריך קרא לאסור אשת אח בחי' בעלה היינו לאחר שגרשה בעלה דבלא"ה ה"ה א"א וא"כ א"ד לנדה דשוב לא משכח"ל היתר כלל ואם היתה דומה ממש לנדה הוי צ"ל דאם גרשה בעלה ואח"כ מת תהי' מותרת ליבם ועי' בתוס' ד"ה אלא רמז שכ' כיון דמותרת לאח"מ אין סברא לומר דאסורה בחי' בעלה דלא מסתבר שיהי' בא הכתוב לומר דאתי עשה ודל"ת שיב"כ אי לאו דמוכח מקרא [וסברת התוס' מבוארת בפסחים ד"ה ע"ב דחמרי' דתשביתו מערב יו"ט דלא מסתבר דביום הראשון היינו יו"ט דא"כ יהי' עדול"ת ועשה וכ"כ בזה במק"א] אך גם דברי התוס' צ"ע דהרי התוס' בעצמם הק' דמנ"ל בפשיטות היכא דאסור בחי' בעלה אסור גם לאח"מ הא פעמים צריך קרא לאסור ופעמים צריך קרא להתיר ות' דבכולהו צריך קרא לאסור ולהתיר שלא ניליף מהדדי וא"כ י"ל דאע"ג דבחי' בעלה אסורה משים אשת אח מ"מ כשמתו פקע אסורי' לגמרי כמו באחות אשה דאמרה התורה עלי' בחי' וגם כל השו"ט בגמ' ואימא לאח"מ אחיו מצוה בחי' בעלה רשות קשה להבין לפי פירש"י ותוס' דמיירי בגרשה דמהכ"ת נימא דבגרשה בעלה ברצונו יהי' באחיו רשות לבנות ביתו וגם ק' הגמ' דיהי' רק