כלי חמדה דברים שלד

קמח שפיר י"ל דמהני שינוי משא"כ בנתן לה באתננה חיטין דחל עליהם עכ"פ קדושת דמים מה"ת ואית בי' מעילה שפיר י"ל שכבר חלה עליו האיסור לגבוה ושוב אינו נפקע וא"כ אדרבה מאיבע' רמב"ח ראי' לדברי הרא"ם ז"ל דבאתנן ל"מ שינוי כיון שכבר נאסר אינו נפקע ע"י שינוי

ובאמת נראה דאפי' לפ"ד רוה"פ החולקים על הרא"ם ז"ל וס"ל דמהני שינוי באתנן אם עשאתן אח"כ סולת היינו טעמא משום דעיקר אתנן הוא רק בקדוה"ג אבל בק"ד ליכא איסור אתנן מה"ת וא"כ כיון דחיטין א"ר למזבח בשום אופן ולא משכח"ל שיהי' קריבין על המזבח כ"א כשנעשין סולת דאע"ג דנימא דמנחת יחיד נקחת כשהוא חיטין ג"כ (עמ"ש בזה בכלי חמדה ויקרא סו"פ אמור ומ"ש בזה הר"ש משאנץ ז"ל בתורת כהנים שם וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ) אבל ברור הדבר דאינו קרב ע"ג המזבח אלא סולת וא"כ ל"ש לומר כיון דכבר חל איני נפקע כיון דלא מצי לחול עליו איסור אתנן אלא כשנעשה סולת ואז תמיד כבר נשתנה לכן ס"ל דמהני שינוי באתנן אבל אם גם כמות שהוא קרב ע"ג המזבח וחל עליו איסור אתנן לגבוה י"ל דלכ"ע מודים דל"מ שינוי והתירו לגבוה כיון דכבר נאסר לגבוה ועפ"ז זכיתי לעמוד על ברור של דברים אמאי לענין גזילה קיי"ל בגזל טלה ונעשה איל הוי שינוי וקנאו ובאתנן פשיטא דל"מ שינוי כזו להיות כשר אח"כ להקרבה וראיתי בתוס' רי"ד ב"ק שם שעמד בזה ותי' לחלק בין שינוי ממילא לשינוי בידים ואכתי קשה לדעת הפוסקים בגיזה הוי שינוי אף לענין הטלה א"כ ברחל וגזזה יהי' כשירה להקרבה דנשתנית ע"י הגיזה אמנם להנ"ל הדברים נכונים מאד דדוקא בנתן לה חיטים באתננה מהני שינוי כיון דעתה כמו שהוא אין לאיסור גבוה חלות דחיטים א"ר להקרבה על המזבח ח"כ כל האיסור בשיהי' חלות ואז ה"ה נשתנה משא"כ בטלה ונעשה איל כיון דגם עתה ראוי להקרבה וה"ה נאסר עתה לגבוה שוב ל"מ שינוי וזה סברא נכונה מאד בעזה"י הן אמת שלכאו' יש לעיין קצת מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ד מאמ"ז שנראה קצת מלשונו דלכן אתנן א"ב איסור להקדישו לבה"ב משום דמשתנים וא"כ א"נ דאין שינוי מועיל גם קדושת דמים אסורין וא"כ שוב חל איסור לגבוה גם על החיטין אך באמת א"ש בפשיטות דעל קדושת דמים אין איסור דאין זה בכלל הבאה לבית וגדולה מזו הרי פרה אדומה נחלקו בה אם אסורה מצד אתנן אך כוונת הרמב"ם ז"ל לבדה"ב ממש כגון שעושה מהדמים רקועי פחים למזבח אע"ג דמאתנן גופו אסור ע"ז כתב הרמב"ם דמהדמים מותר לעשות רקועי פחים כיון דא"ז גוף האתנן אבל ז"ב דלהקדיש חיטין לקדושת דמים אין כאן איסו' כלל ול"צ לבוא לטעמא דשינוי ז"ב לענ"ד

ואם כנים הדברים נלע"ד בזה לת' דברי הרמב"ם דסתר משנתו דפסק המשתחוה לקמח חיטים מותרין למנחות מבוא' דס"ל דמהני שינוי בנעבד ופסק דהמשתחוה לבהמה צמרה פסול לתכלת כמו שנתקשה בזה כל מפרשי הרמב"ם ולפי הנ"ל נראה דדוקא במשתחוה לקמה דל"ה חלות האיסור לגבוה אלא כשיהי' נעשה קמח ואז הוי נשתנה שפיר מועיל שינוי משא"כ במשתחוה לבהמה דנאסרה הבהמה מיד לגבוה ונתפשט האיסור על כל מה שמחובר בבהמה ולכן גם הצמר נאסר מיד לגבוה ול"מ צמר שבראשי הכבשים דג"כ עולה לגבוה שמקריב הבהמה לעולה א"כ חל מיד על הצמר ג"כ איסר כמות שהוא ואפי' הצמר שעל הגוף נהי דצריך הפשט מ"מ כיון דבפסולין שאם עלו לא ירדו א"צ הפשט כמבואר בתו"כ ועי' משל"מ פי"ד משבת א"כ חל על הצמר איסור לגבוה כיון דמשכח"ל דיהי' קרב למזבח כמו שהוא ולכן שפיר ל"מ שינוי כיון דנאסר שוב לא פקע והמעי' היטב בלשון הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח ה"ז שכ' בזה"ל וכן המשתחוה לבהמה כשם שנפסלה למזבח כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה וקרני' פסולין לחצוצרות כו' עי"ש ולכאו' יש איזהו דברים מיותרים בראש מ"ש כשם שנפסלה למזבח ואטו תלוי זה באיסר הבהמה למזבח