כלי חמדה דברים שלג

כגון חטים ועשאן סולת וכתב ע"ז הרמב"ן אבל בגמ' אמרו שב"ש אוסרין וב"ה מתירין אלא הם ולא ולדותיהם עכ"ל הרמב"ן והנה בימי חורפי למדתי סוגי' דשינוי עם תלמידים וכתבנו קונטרס מיוחד בסוגי' זו אעתיק בזה מה דשייך לכאן, וז"ל שם, ב"ק דס"ו ע"א בגמ' וב"ה הכתיב גם גם לב"ה קשי' עכ"ל הגמ' והנה כבר נודע מפי רבותינו הקודמים דכל היכא דאמרי' קשי' ולא אמרי' תיובתא יש לת' הקשי' וי"ל קשיות הגמ' לפמ"ש הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים רמזה הגאון רעק"א ז"ל בגליון הש"ס בזה"ל ואמר טעמא דב"ה דש"ק כי נתן לה חטין באתננה ואמר כשאבוא אליך יהי' לך באתננך לא חל איסור אתנן עד שיבוא אלי' ועשאתו סולת קודם הביאה ומאחר דקנתה בשינוי לא נתחייבה כ"א חיטין ובשעת ביאה נתחייבה לו דמים כו' והמפרש שעשאתן סולת לאחר שחל עליו איסור אתנן לא יתכן טעמא דש"ק וכי בשביל שקנאתו בשינוי מותר ואינו יכול ליישב אל לבי עכ"ל מבואר מזה דס"ל לרבינו ז"ל דלאחר שחל איסור אתנן לא פקע רק דהפירוש שעשאתן סולת קודם שבא עלי' דלא חל עליו שם אתנן כיון דקנאתו מקודם בשינוי והנה מ"ש שאיני יכול לישב אל לבו הפי' הב' איני מובן דהרי הדברים פשוטים כמ"ש התוס' דא"נ דש"ק א"כ ממילא ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשוב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן ומה שנלע"ד בזה בדעת הרא"ם ז"ל דבודאי לא נעלם ממנו סברא זו דנשתנה איני חשוב אותו דבר שהי' מקודם ויש להתיר בנשתנה והרי גדולה מזו מבואר בכריתות לענין איסור חדש דמבואר בגמ' נכתב כרמל ולילף לחם וקלי מני' איכא למיפרך מה לכרמל שכן לא נשתנה מברייתו מבואר דמהני שינו' גם באיסור אכילה מכש"כ מה שלא נאסר באכילה אלא דנאסר משום מאוס לגבוה בודאי י"ל דאם נשתנה מותר לגבוה רק זה הוא דקשי' לי' להרא"ם ז"ל דלמה תלה זה אי ש"ק אי לא הא אפי' בשינוי א"ק משום דלא אלים זה שמשנה את דבר של חבירו שלא מדעתו להיותו קנוי לו עי"ז מ"מ לענין אתנן י"ל דל"ה אתנן ואמאי תלוי זה בש"ס אי ש"ק לכן ס"ל להרא"ם ז"ל דהכא מודים ב"ש וב"ה דאם כבר חל עליו שם אתנן שוב לא פקע והוא מגם דאתא לרבות שיניהם והא דדרשינן מהם ול"ש היינו דנשתנה קודם שבא עלי' והטעם משום דש"ק וקנאתו מקודם אע"פ שעדיין לא בא עלי' ורק דמים שנתחייבה לו ומעתה שפיר מוכח מזה דש"ק ולפ"ז א"ש תרוי' דגם אתי לרבות היכא דנשתנה אח"כ והם ממעטינן היכא דנשתנה מקודם דש"ק וז"ב לפ"ד הרא"ם ז"ל ונראה שזה דעת רש"י ז"ל עה"ת בפ' תצא שכ' גם שניהם לרבות שינויהם וברמב"ן ז"ל תמה עליו דסותם משנתו כדעת ב"ש ולהנ"ל א"ש דרש"י ז"ל ס"ל שיטת הרא"ם ז"ל מרבינן מגם לאסור היכא דנשתנה אח"כ ואם אמנם כי דבריו לא יתכנו בכוונת הרא"ם ז"ל למעיין בלשונו אמנם גוף הדברי' נכונים לפי שיטת הרא"ם ז"ל

איברא דבעיקר דברי הרא"ם ז"ל תמהו האחרונים מדברי הגמ' ע"ז דמ"ז ע"ב איבעי רמב"ח במשתחוה לקמה חיטין מה למנחות ומסקינן דמהני שינוי דמעיקרא חיטין והשתא סולת הרי מבואר דאע"פ שנאסר לגבוה בעודו מחובר מ"מ מהני שינוי אמנם לענ"ד נראה דאין מכאן קשי' על הרא"ם ז"ל דהנה באמת התוס' נתקשו שם ד"ה יש שינוי דמה מבעי"ל לרמב"ח דהרי כ"ז דיש נעבד במחובר מאתנן יליף לה ובאתנן פשיטא דיש שינוי כדדרשינן במרובה הם ולא שינויהם ולכן נראה דמכאן למד הרא"ם ז"ל דבאתנן ל"מ שינוי בכה"ג רק בקמה מבעי' לי' וההסבר י"ל כיון דקיי"ל דאין מעילה במחובר דילפינן חטא חטא מתרומה וממילא נראה דלא חל קדושה מה"ת על מחובר עד שיתלש כמו בתרומה דאינו חל קדושת תרומה עד שיתלש וא"כ ל"ש לומר כיון דכבר נאסר לגבוה שוב לא פקע כיון דל"מ לה קדושת גבוה מה"ת אלא כשנתלש ואז כבר נשתנה ואם אמנם כי זה לבד ל"ה בגדר שינוי להתיר אבל עכ"פ כיון דלא נאסר לגבוה קודם שיקצר ותכלית הקצירה לעשותה