כלי חמדה דברים שלב

שלא תכנס השבת והוא אינו פנוי הי' שניהם רצים והוזקו זב"ז שניהם פטורים ואפי' בשאר הימים עכ"ל והסבר הדברים הוא דבשניהם מהלכים או בשניהם רצים לא נוכל לומר שחבירו הזיק אלא שהוא הזיק את עצמו ע"י שהלך ביחד עם חבירו כיון דלא הי' בכוונה משום אחד להזיק לא נוכל לומר וליחס ההיזק לחבירו אמנם אם האחד רץ ועי"ז נסבב ההיזק שפיר ההיזק מתיחס אליו ונהי דהוא אנוס שוב מחייב דאין נפ"מ בין אונס לרצון אמנם אם האיש שרץ הי' ברשות מצוה נהי דע"י שהוא רץ גרם ההיזק מ"מ כיון דברשות קעביד פטור אמנם בעיקר דין זה כבר התעורר הגאון בעל חו"י בת' סי' ר"ז דאיך אפ"ל דכללא הוא דכל רץ לדבר מצוה פטור משום דהוי ברשות מצוה סוף כל סוף כיון דאינו יותר מאונס והרי גם אונס חייב בנזיקין ועיי"ש שמצדד דדוקא באחד מהלך ואחד רץ איתא להאי דינא אבל מי שרץ בע"ש ביה"ש לביתו וע"י שרץ משבר סמוך לחנותו של חבירו כלים צריך לשלם ואני אמרתי להסביר הדברים מילתא בטעמא דהנה באמת גם באחד רץ ואחד מהלך אינו ברור הדבר דסיבת ההיזק היה ע"י הרץ די"ל דסיבת ההיזק הי' ע"י שהי' מהלך ולא השגיח היטב הזיק בעצמו ולא שחבירו הזיקו אך כיון דהרץ משנה אמרי' ספק נזיקין להחמיר ותולין ברץ ומעתה ז"ד ברץ לדבר הרשות אבל ברץ לדבר מצוה וכיון דקיי"ל שלוחי מצוה א"נ לכן תלינן דזה ניזק בעצמו ומעתה ז"ד במקום שיש לתלות סיבת ההיזק בניזק עצמו כגון שהי' אחד מהלך ואחד רץ אבל ברץ לדבר מצוה ושובר את הכלים בהליכתו חייב ואינו פוטר זה שהוא רץ לדבר מצוה כיון דאונס חייב בנזיקין, איברא די"ל דבאמת אונס גמור כמו אונס שינה הרי פטור באמת בנזיקין וכל הטעם דחייב בין ער בין ישן היינו משום דכאשר הלך לישן הי' לו ליזהר שלא יזיק לזה שסמוך או לכלים הסמוכין לו עתה א"כ ז"ד בלא הי' טרוד אז בטרדה דמצוה אבל בטרוד בטרדה דמצוה והי' בהול לעשות המצוה לא מחייבינן אותו משום שהי' לו לשים לב שלא יזיק לאדם ושוב פטור אינם ונראה דמה"ט אם הי' בהיל לישן בסיכה בלילה לקיים מצות סוכה והי' מזיק בשינה פטור כיון דהי' ברשות מצוה והוי אונס גמור ולפ"ז י"ל דצדקו דברי החו"י שנראה מדעתו שתופס לעיקר דאם טרוד בדבר מצוה גמורה שזמנה בהול והזיק לחבירו באונס ושלא בכוונה פטור עי"ש בסו"ד אמנם יש לעי' מהא דב"ק דל"ב ע"א במזיק אותה בתה"מ דמסיק רבא דחייב אע"ג דברשות קעביד מ"מ אמרי' איבעי' לי' לעיוני ונראה ברור דד"ז אפי' במי שלא קיים עוד פו"ר דהוי טריד בדבר מצוה דאורייתא ולענין חטאת פטור בהיתה נדה משום טעה בדב"מ אעפ"כ לענין נזיקין אמרי' איבע' לי' לעיוני שלא יזיק הרי נראה מבואר דאינו פטור בנזיקין אפי' ברשות מצוה ואפי' אם הוא באונס ובלא כוונה כל היכא דהוא המזיק בבירר כיון דרק הוא קעביד מעשה ולא היא (ועמ"ש בפילפולא חריפתא על הרא"ש דאם שניהם שמשו כאחד פטור) ויש לעי' עוד בהא דפסק הרמב"ם בהא דהדליק נרו מבחוץ אפי' בנ"ח חייב משום דהי' לו לישב לשמור שלא יהי' נזק ולכאו' נהי דפסק הרמב"ם דאשו משום חציו והו"ל כגופו ושוב אמרי' אדם מועד לעולם מ"מ הא הוי אונס ברשות דמצוה ונראה דמה"ט פיטר ר"י ולא רחוק לומר שזה דעת הרי"ף שפוסק באמת כר"י ועי' בשלטי גבירים ובש"ך סי' תי"ח שרוצים למחוק זה מדברי הרי"ף ולדברינו אינו הכרח ולכאו' עלה בדעתי כיון דדעת הריף ורמב"ם להלכה בכבתה א"ז לה ועיקר מצוה הוא הדלקה וא"כ אח"כ שיב אינו טרוד בדב"מ ושוב אמרי' איבע' לי' לעיוני אך יש לעורר לפי"ד הנמוק"י דלמ"ד אשי משום חציו היינו משים דכל החיוב על שעת הדלקה ואז הי' טרוד בדב"מ וכתבנו מזה בח' לסוגי' דכבתה באריכות ואכמ"ל, ויען כי הארכנו הרבה בענינים אלו אמרתי פה תהי' שביתת קולמסי והי' זה שלו' וברכה מרובה

יב) (כ"ג י"ט) לא תביא וגו' גם שניהם וברש"י ז"ל לרבות שניהם