כלי חמדה דברים שלא

דמילתא כבר ביארתי בתשובה דישן הוי בגדר ב"ח וא"ד לנשתטה דזה הוי טבעו של עולם והארכנו בזה בדברי התוס' והרמ"ה ז"ל בסנהדרין שם אך בכ"ז גם בישן חוץ לסיכה הוי אונם לענין נזיקין כיון דלענין זה הוי אונס גמור וא"ד לסמ"ל דהתם אמרו חז"ל דבשעת ווסתה יש לחוש שאורח יבוא בזמנו א"כ הוי לענין בעילה בגדר פושע משא"כ הכא נהי דעשה איסור דישן חוץ לסוכה מ"מ לענין נזיקין הוי בגדר אונס גמור

ב' אונס דפק"נ דהיינו אם רוצים להרוג אותו שיזיק את חבירו בגופו או בממונו אם חייב למסור נפשו והנה אם כופין אותו להזיק את חבירו בממונו פליגי הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל פ"ח מה' חובל ומזיק ה"ד דהרמב"ם פוסק דחייב לשלם והראב"ד ז"ל כתב בזה"ל גם בזה ע"ד הרב היינו הרי"ף הוא הילך ואין הגאון מודה לו וכן הדין שאין לך דבר שעומד בפני פק"נ ומאין מתחייב לו שימית בשביל ממון חבירו הואיל ויחד לו בפי' עכ"ל הראב"ד ז"ל ומה שנלע"ד בדעת הרי"ף והרמב"ם בשנקדים להקשות קשי' עצומה ביותר על שיטתם כיון דהא דמרבינן אונס כרצון היינו משום דילפינן מפצע תחת פצע וזה נאמר בתורה על המזיק את חבירו בגופו והנה זה נראה ברור דכולם מודים באם אנסוהו להכות את חבירו ואם לא יהרגוהו דמותר להכות את חבירו כיון דכ"ז דבשפ"ד יהרג וא"י הוא מסברא מכח מה חזית וא"כ ז"ד אם כופין אותו להרוג את חבירו אבל אם כופין אותו לחבול בחבירו וא"ל יהרגוהו נראה פשוט דמותר לחבול בחבירו והרי גדולה מזו דעת המנ"ח מצוה רצ"ו דאם כופין איתו להרוג את הטריפה לא אמרי' יהרג וא"י כיון דגברא קטילא קטל ואם כי בזה יש לעי' כיון דהורג את הטריפה יש עליו ח"מ ביד"ש ומחללין שבת לחי' שעה אבל בזה פשיט דמותר לחבול בחבירו אם הוא באונס פק"נ וא"כ עכצ"ל דהא דמרבינן מפצע תחת פצע לחייב על אונס כרצון ה"ד אונס אבל לא פק"נ כיון דכללא הוא בכל התורה כולה וחי' בהם ולא שימות בהם א"כ ממילא גם איסור חובל אינו אסיר אלא שלא במקום פק"נ וא"כ איך אפ"ל דאם כופין אותו להזיק את חבירו בממונו ואם לא יהרגוהו יהי' אסור להזיק אותו כיון דמוכרח דקרא לא אתא לרבות אלא אונס ולא פק"נ א"כ מה נפ"מ בין גופן של חבירו לממונו של חבירו לכן נראה בדעת הרי"ף והרמב"ם דבאמת מודים דכמו דמותר להכות את חבירו במקום פק"נ דזה פשיטא דהרי חבירו חייב להניח להכות את עצמו במקום פק"נ של חבירו וגדולה מזה כתב הירושלמי דחייב להכניס א"ע גם בסכנת אבר להציל את חבירו וכתבנו מזה במק"א ה"ה דמותר להזיק את חבירו בממונו במקום פק"נ אמנם מ"מ זה אינו פוטר אותו מחיוב התשלומין על הנזק בין נזקי גופו בין בנזקי ממונו וכללא הוא במציל א"ע בממון חבירו חייב לשלם אף במקום שמותר להציל א"ע אליבא דכ"ע דהיינו שכופין אותו על ממון חבירו דבכה"ג נראה דכולם מודים דמותר להציל א"ע בממון חבירו שלא יהרגוהו אבל אין זה פוטר אותו מחיוב תשלומין ובאמת גם זה שחבירו חייב להצילו מצד קרא דל"ת ע"ד רעך הן בגופו הן בממונו ה"ד לשעה אבל מ"מ הוא חייב אח"כ לשלם לחבירו מה שהוציא עליו ולזאת נראה פשוט דהא דדרשינן מפצע תחת פצע אפי' אונס היינו אפי' אונס דפק"נ דנהי דהי' מותר להכותו אבל לשלם חייב ולא משכח"ל לפ"ז כלל דין פק"נ כיון דתמיד אינו אלא איבד ממונו לבד אם לא יניחו אותו לשלם ג"כ ואומרים שיהרגוהו בודאי יפטור מלשלם כ"ז שיש עליו אונס פק"נ כנ"ל ברור בשיטת הרי"ף והרמב"ם בענין זה

ג' אונס מצוה היכא דטרוד במצוה והזיק באונס פטור ודבר זה מבואר בש"ס ורמב"ם פ"ו מה' חו"מ ה"ט שכ' בזה"ל שניים שהי' מהלכין ברה"ר אחד רץ ואחד מהלך והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה זה הרץ חייב מפני שהוא משנה ואם הי' ע"ש ביה"ש פטור מפני שברשות הוא רץ כדי