כלי חמדה דברים של

מילה ולענין קדשים הוי כב"נ טרם שמל וצריך מתיר לאכול בקדשים והמתיר הוא המילה זה כוונת רש"י ז"ל דמומר לערלות הוי בכלל ב"נ לענין קדשים אמנם ערל שמתו אחיו מ"מ הו"א דכמו דקיי"ל דלאשה סגי טבילה גרידא כיון דא"ד אפשר משא"א ה"ה ערל דא"א במילה הו"א דזה שנולד מישראל גרידא יתיר אותו לאכול קדשים או דבאמת יהי' ג"כ צריך קרבן לאשתרי בקדשים כמו גר וע"ז צריך קרא דגם ערל שמתו אחיו מ"מ אסור לאכול בקדשים דאין זה בגדר לא אפשר למול כיון דאפשר לימול ולהכניס עצמו בסכנה אין לו מתיר אחר לאכול בקדשים כ"א מילה וכ"ז שלא מל אסור לאכול בקדשים ומעתה א"ש מאד דאע"ג דפטור ממילה כיון דאונס הוא מ"מ כיון דאיני נימול הרי אין לו מתיר לאכול בקדשים וממילא אסור בתו"ק וז"נ בדעת רש"י ז"ל את זה ראיתי להעיר בדברי ידידי הג' המחבר אתוון דאורייתא שיחי' ויש עוד להאריך ולברר הדברים האלה וכתבתי רק ראשי דברים כראוי לחכם כמיו"ב וה' זה שלו' וברכה

(ו) ודע דאע"ג דקי"ל דבכ"מ אונס רחמנא פטרה מ"מ בנזיקין חייב אפי' באונס כמבואר במס' ב"ק דכ"ו ע"א במתני' אדם מועד לעולם כו' בין ער בין ישן וילפינן לה מקרא דפצע תחת פצע לחייב על האונס כרצון אמנם ג' סוגי אונס פטורים בנזיקין ג"כ א' אונס גמור והוא מה דמבואר בירושלמי דאע"ג דאדם מועד לעולם בין ער ובין ישן מ"מ אם בשעה שהלך לישן ל"ה שום אדם ואח"כ בשעה שהי' ישן בא אחד וישן אצלו או שהעמיד כלים אצלו והזיק בשעת השינה פטור דזה אונם גמור הוא וראיתי בנמוקי יוסף שכ' בזה"ל ומיהו באונס דאמרי' דחייב בנזק היינו שאינו אונס גמור ממש כגון כו' משום דהו"ל למיחש שמא הניח דבר אצלו ושכחו אבל אונס גמור כגון הא דירושלמי שבא חבירו וישן אצלו פטור כדאמרי' דאונס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה ל"ת דבר עכ"ל והנה לכאו' אינו מובן כוונת הנמוק"י דהרי הכא גלי קרא דפצע תחת פצע לחייב אונס כרצון א"כ אמאי אונס גמור פטרינן מדכתיב ולנערה ל"ת דבר ומנ"ל לחלק בין זל"ז ומה שנלע"ד ברור בדעת הנמוק"י ז"ל דס"ל כפירש הקרא דולנערה ל"ת דבר כמ"ש הריב"ש בתשובה שזכרנו דבריו לעיל אות ב' דהיינו אם באמת אין לאל ידה בשו"א להציל את עצמה באם הוא באונס מיתה הרי חייבות למסור עצמה ומעתה א"ש דברי הנמוק"י ז"ל דאע"ג דמרבינן פצע תחת פצע לחייב על האונס כרצון מ"מ לא עדיף מג"ע דג"כ חייב למסור נפשו באונס ואין אונס פוטרו מ"מ באונס גמור דא"י להציל א"ע בשום אופן שבעולם ל"ש לחייב אותה שום דבר ומעתה ה"ה הכא בכה"ג אע"ג דחייבה רחמנא אונס מ"מ אונס כזה שבשעה שישן לא הי' לו לחשוב שום דבר להשמר שלא יהי' חבירו ניזק על ידו ובשעה שישן א"ל אונס גדול מזה שפיר ילפינן מנעה"מ לפטור וז"ב לענ"ד בכוונת הנמוק"י הן אמת כי לכאו' עלה בדעתי דישן א"צ לפטור מצד אונס רק דישן איני בר חיובא כלל לפ"מ דמבואר בסנהדרין דמ"ז ע"א בהפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה ה"א דלא יפסול כו' דיחו משום דכישן דמי מבואר דישן דומי' דנשתטה רק דישן אינו בגדר דיחוי משום דממילא מתער עכ"פ בשעה שישן הוי כמו נשתטה ואינו בר חיובא כלל דהרי ברור הדבר דנשתטה שהיזק פטור דאע"ג דא"צ דעת אבל בר חיובא צריך להיות וחשו"ק שהזיקו פטורין והא דאמרי' אדם מועד לעולם בין ער בין ישן היינו משום דלא דייק שפיר בשעה שהלך לישן שלא יוזק אדם על ידו א"כ ז"ד כשהי' עליו להתער בשעה שהלך לישן אבל בנידון הירושלמי פטור מדינא כיין דישן אינו בר חיובא כנ"ל ועובדא בא לידי באחד שהזיק ושיבר את הכלים בשעת שינה בסוכות חוץ לסוכה ודנתי דמצד אונס אין לפטרו כיון דאסור לישן חוץ לסוכה והוי כמו סמל"ו דאיני אונס כיון דעבר אדרבנן מכ"ש הכא דהוא איסורא דאורייתא אמנם א"נ דישן אינו בר חיובא בעצם שפיר גם בכה"ג פטור אמנם כ"ז רק לפלפולא אמנם לקושטא