כלי חמדה דברים שכח

מצוה שבין אדם למקום ובין מצוה שבין אדם לחבירו ואם נימא דעוסק במצוה אינו פטור ממצוה ה"ה דעוסק במצוה שב"א לחבירו אינו נפטר אפי' ממצוה שב"א למקום דאין לך גדול ממצות פדיון שבויים ואעפ"כ צריך קרא דפטור מסוכה והטעם כמ"ש לעיל דאין נפ"מ כלל בין מצות שב"א למקום ומצות שב"א לחבירו דהכל הולך אל מקום אחד להדבק באחדות הבורא ית"ש ע"י מצותיו וזה כל האדם הכלל שאין לנו לבדות מעצמינו חלוקים כאלה לחלק בין מצית שב"א למקום ובין מצות שבין אדם לחבירו

ועיקר ראיות הג' המחבר שיחי' ע"ד התוס' שכ' דמשום פו"ר לא הי' כפינן את האדון לשחררו כיון דאנוס הוא שאינו מובן הא גם על לשבת אנוס הוא יש לת' בכמה גווני א' אפי' א"נ דאונס אינו פטור מ"מ שיחול עליו חיוב בעת שהוא אונס בודאי דלא מצי חל עליו חיוב חדש וא"כ ההבדל מבואר דדוקא משום לשבת דהי' חייב גם בעודו עבד שפיר אמרי' דאיני נפטר מחיובו ע"י שהוא עתה אונס שנשתחרר חציו משא"כ מצות פו"ר דלא נתחייב מקודם שנעשה חצי' ב"ח איני חל עליו עתה החיוב כיון דאנוס הוא ואפ"ל שזה כוונת הבה"ג שבתוס' ר"ה דהא דכל שנה שאין תוקעין בתחילתה שפירש לאו דמקלע בשבתא אלא באתילד אונסא דהכוונה בשבת הי' אונס בעת התחלת החיוב ולא חל החיוב כיון דהי' אנוסים בתק"ח אלא באתיליד אונסא בר"ה לאחר שחל עליהם החיוב בתק"ש דאונס איני עושה פטור ממצוה שכבר נתחייב מקודם ב' כ"כ בח' ליבמות ורמזתי בספרי חמדת ישראל בקונטרס נר מצוה בחלק העשין אות מ"ד די"ל דכוונת התוס' דמשום מצות פו"ר כיון דהוי תמיד ספק אם יקיים המ"ע בבירר דדילמא יוליד זכרים או נקיבות לכן ל"ש לכפות האדון לעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו בשביל ספק מצוה שיקיים העבד בפרט באונס הוא עוד משא"כ מצד לשבת כיון דרוב אנשים מולידין כופין את האדון כדי שיקיים העבד מצות לשבת עי"ש באריכות ג' כתבתי בס' חמדת ישראל דכוונת התוס' דבאמת קשה הא הוי חטא בשביל שיזכה חבירך אך לשבת כיון דקיי"ל דאפי' אם אינו בנו מתיחס אחריו מקיים מ"ע דלשבת נראה דה"ה אם אינו בנו כלל רק אם א"א לאדם לישא אשה בשו"א אם לא שיסיעי' לו אדם זה גם האדם המסיע' מקיים מ"ע דלשבת כיון דעל ידו נתיישב העולם ד' הוי חטא בשביל שתזכה משא"כ מצד פו"ר ל"ה כופין את האדון כיון דעבד אנוס הוא ורגיל אני לפרש מה שאמר בן עזאי ביבמות דס"ג אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים שלכאורה אינו מובן כיון דעליו רמיא ג"כ מצות פו"ר א"כ מה בכך שאפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרי' אך הכוונה כיון דעיקר החומר דמצות פו"ר הוא משום עשה דד"ק דלשבת יצרה וזה אפשר להתקיים ע"י אחרים שישיא בנו של אחרים ועל ידו יקיים האחר פו"ר דגם בזה מקיים הוא לשבת לכן אינו מבטל מתורתו ויש להסביר יותר לפמ"ש בת' א' דפו"ר הוא רק ספק דדילמא לא יוליד זו"נ רק העיקר שיבטל ת"ת מצד לשבת וזה אפשר לקיים בידו ע"י אחרים ע"י שישיא בנו של אחר

עוד העיר הרב המחבר שיחי' בעיקר החקי' אי אונס הוי בגדר פטור די"ל דזה תלי' בפלוגתת רש"י ור"ת ז"ל בערל שמתו אחיו מחמת מילה אי מותר לאכול בתרומה וקדשים דרש"י ז"ל ס"ל דאסור לאכול בתרומה וקדשים והיינו משום דס"ל דאונס איני פטור אמנם ר"ת ז"ל ס"ל דאונס הוי פטור א"כ אינו ערל ומותר לאכול בתרומה וקדשים אך חזר ודחה זה דנראה דגם רש"י ז"ל מודה דפטור גמור הוא כיון דהוא מצד פק"נ דוחי בהם כו' והוי בגדר פטור ואעפ"כ אסור לאכול בתרומה וקדשים אך לא ביאר הטעם לדעת רש"י ז"ל כיון דבאמת הוי פטור גמור אמאי יהי' דינו כערל אמנם מה שנלע"ד בזה ליתן טו"ט ודעת לשיטת רש"י ז"ל דערל אסור בתרומה וקדשים אפי' במתו אחיו מחמת מילה דהנה ידועה פלוגתת תוס' והרמב"ם ז"ל בערל שמתו אחיו מ"מ אי