כלי חמדה דברים שכז

א"נ דאינו דוחה ג"כ איתא לעשה והמל בשבת מקיים מצות מילה אע"ג דעבר על איסור שבת א"כ שפיר בכח העשה לדחות הל"ת משא"כ ביבום דא"נ דא"ד ל"ת שיב"כ הרי א"ק תופסין וליכא מצות יבום כלל וא"כ מנ"ל דבכה"ג ג"כ נימא עדול"ת שיב"כ כיון דאם לא ידחה ליתא לעשה כלל אמנם לדברי כת"ה א"ש א"נ דמילה בח' א"ד שבת לא יתקיים מצות מילה דהוי מצהב"ע כיון דמצות מילה ג"כ לא נתחייב אלא בשבת פוסל משום מצהב"ע אע"ג דהוי זמ"ג ובזה א"ש מה דרוצה הגמ' לומר דצ"ק דעלי' משום דחזינן דצ"ק דכאו"א שא"ד שבת ולכאו' ק' ג"כ כנ"ל דהתם ל"ש למיפסל מצד מצהב"ע כיון דהוי זמ"ג לכן הו"א שדו"ש משא"כ ביבום ולהנ"ל א"ש דנהי דמצות כ"א חיוב מאתמול אמנם מ"מ זה שרוצה עתה לעבור עבירה משום דאמר לו אביו שחוט לי בשל לי זה חל עליו בשבת וא"כ המצוה שבשבילה רוצה לעבור העבירה נתחייב בשבת ושוב פסול משום מצהב"ע אמנם הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"א דפאה כתב דכאו"א הוי ממצות שבין אדם לחבירו ומוכרח מזה דגם במצוה שבין אדם לחבירו פוסל מצהב"ע ודו"ק היטב בזה כי כתבתי בקצרה וסמכתי על המעי'

ומה שרוצים קצת אחרונים לחלק בענין טעה בדב"מ בין מצוה שב"א למקום למצוה שב"א לחבירו ומטי בה משמי' דרבינו הגדול מהר"ל מפראג ז"ל אמת הדבר שבח' מהר"ל ז"ל על מס' שבת בריש שבת הק' ג"כ קשיות התוס' יו"ט אמאי בעה"ב חייב יפטר מצד דהוי טעה בדב"מ דצדקה ותי' שאני התם באותה מצוה ל"ת בממון שאפשר שימחול האדם עלי' אבל הכא אם העני א"ר לקבל אין כאן מצוה לא אמרי' בהא מילתא היכא דשגג בדבר מצוה פטור רק אם הי' כמו מצות מילה ומצות לולב דלא תלי' כלל בממון שאפשר שימחול בהן אמרי' דפטור היכא דשגג וטעה עכ"ל ומזה למדנו לחלק בין מצוה שב"א למקום למצוה שב"א לחבירו אך באמת הסוגי' דפסחים דע"ב ע"ב הוא תיובתא דהרי מבואר בגמ' דגם באשתו נדה א"ל בסמ"ל דליכא מצות עונה הוי בגדר טעה בדב"מ אע"ג דבידה למחול עונתה ובאמת למעי' היטב בדברי מהר"ל ז"ל נראה דס"ל דטעה בדב"מ הוא רק במצוה מוכרחת שא"א לו לפטור הימנה כמו במילה ולולב משא"כ בצדקה וזה יקשה גם ממצות יבום דאמרי' יבמתו נדה בעל פטור משום טעה בדב"מ אע"ג דאפשר בחליצה וא"כ אין המצוה מוכרחת ומנפ"מ אם אינו מוכרחת מצד שלא ירצה העני או מצד דהוא בעצמו בידו שלא ירצה ביבום אם אמנם כי זה תלי' אם חליצה במקום יבום הוי מצוה בכ"ז אין לבנות כלל בדברי מהר"ל ז"ל ובחי' שם הארכנו בזה

ובענין עוסק במצוה שבין אדם למקום אי מיפטר ממצות שבין אדם לחבירו שכ' הגאון בעל שם ארי' ז"ל לת' בזה קשיות התוס' דהק' על הא דקיי"ל דבשופר של עולה אם תקע יצא משום דמללה"נ הא מיפטר בפרוטה דר"י ותי' דעוסק במצוה שבין אדם למקום אינו מיפטר ממצוה שבין אדם לחבירו לדעתי מלבד שטובה צפרנן של ראשונים כו' מדלא נחתו התוס' לת' זה מבואר דלא ס"ל סברא זו לחלק בין זל"ז מלבד זאת הוא הסוגי' דסוכה דכ"ה ע"א דמקשינן בגמ' והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא דתני' ויהי' אנשים אשר הי' טמאים לנפש אדם כו' צריכא דאי אשמעינן התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח אבל הכא דמטא זמן ק"ש אימא לא צריכא תיובתא דא"נ דעוסק ממצוה שבין אדם למקום אינו פטור ממצ"ע שבין אדם לחבירו א"כ מה מקשה הגמ' מהתם נפקא הא התם אפי' אם עוסק בפסח חייב במצות דקבורת מת מצוה דהוא בכלל גמ"ח והוי מצות שבין אדם לחבירו וגם מת' הגמ' דא"ר מהתם משום דלא מטא אכתי זמן חיובא מבואר בהדי' דאם מטא זמן חיובא אינו עוסק במת מצוה אע"ג דהוא מ"ע שבין אדם לחבירו ועי' ברש"י ז"ל במשנה שם ד"ה שלוחי מצוה שכתב בזה"ל הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה כו' ולפדות שבויים נראה מבואר דאין נפ"מ בין