כלי חמדה דברים שכו

מה"ת ונהי דמדרבנן צ"כ מ"מ כיון דמה"ת הוי מצוה פטור מפרוטה דר"י והוי ש"ש וכתבנו בזה בקונטרס א"ר מדרבנן וי"ל עפמ"ש הג' בעל מלוה"ר ז"ל בענין מצ"כ אות ט' דמה"ט מילה של"ש כשירה אע"ג דמצ"כ דהמצוה שתכליתה הוא הפעולה הקיימת והעשיי' הוי רק הכשר של המצוה אם נעשית הפעולה אין ההכשר צ"כ ולכן במילה דתכליתה הסרת הערלה א"צ כוונה בעשיי' א"כ י"ל דה"ה בהלואה דהמצוה להחזיק ביד חבירו וכיון דהפעולה נעשית אין צריך כוונה אמנם ר"א ס"ל דבמצות הלואה הוא העיקר להשריש בהמלוה רחמנות לעזור לישראל חבירו ולצרף אותו ללכת בדרכי השי"ת ולזאת אם מתכוין להנאתו אין כאן מצוה והא דמבואר בב"ק דט"ז ע"ב דרש רבא מ"ד והי' מוכשלים לפניך אפי' בשעה שעושין צדקה הכשילן בב"א שאינם מהוגנים וביתר ביאור במס' ב"ב ד"ט ע"ב אפי' בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך נראה דבא להורות אפי' אם נתכוונו באמת לקיים מצות צדקה לפני הקב"ה בכ"ז אם נזדמן להם עניים שא"מ אין מקבל מהם שכר נראה דבצדקה העיקר המעשה ולא המחשבה נראה דרבה ורבא לשיטתם דס"ל אף במצות שבין אדם למקום אצ"כ וא"כ לשיטתם עיקר הוא מעשה המצוה וכיון דהם מוכשלים בבני אדם שא"מ אין כאן מצוה במעשה ויש להעיר בעיקר ד"ז שפלוגתת רבה ורבא במנחות דס"ד ע"א בנתכוין להעלות דגים והעלה דגים ורמינן אי אזלינן בתר מחשבתו או בתר מעשיו ועי' בכלי חמדה פ' ויחי מ"ש בזה יהיה איך שיהי' לא מצאתי מבואר בשום מקום דלמ"ד דס"ל מצ"כ יהי' חילק בין מצות שבין אדם למקום למצות שבין אדם לחבירו

וגם בענין מצהב"ע שראיתי להג' מלובלין ז"ל בס' תורת חסד שרוצה לומר דבמצוה שבין אדם לחבירו אינו פוסל אם הוא בא בעבירה ואין הספרי עתה תח"י לעי' בו] לענ"ד מדברי הירושלמי שבת פ' החורג דמקשי ממצה גזולה דא"י מטעם מצהב"ע על הקורע בשבת והוצרך לחלק משום דתמן גופה עבירה משא"כ בקורע בשבת הוא עבר עבירה נראה דאין הבדל בין מצוה שב"א למקום למצוה שב"א לחבירו דמצות קריעה על המת הוא מטעם כבוד המת והוי בגדר בין אדם לחבירו הן אמת דבחדושינו כתבנו דנראה דהא דמרן המחבר ז"ל בש"ע יו"ד סי' ש"מ פוסל קורע בחלוק הגזול דא"י ידי קריעה אין הטעם משום מצהב"ע דהרי המחבר ס"ל דלולב הגזול ביו"ט שני פסול דבמצוה דרבנן איני פוסל מצהב"ע וא"כ ה"ה בחלוק הגזול לענין קריעה וכבר התעוררו בזה רבני בתראי לתמוה על מרן ז"ל דסותר משנתו אמנם לענ"ד הא דס"ל למחבר דא"י ידי קריעה הוא משום דענין קריעה הוא משום כבוד המת להראות צערו שמקרע כסותו בעבור זה וא"כ ז"ד אם הוא בגד שלו אבל בבגד גזול שאינו כסותו אינו בגדר כבוד המת כלל ולכן איני מקיים בזה מצות קריעה אמנם מצד מצהב"ע איני נפסל כיון דהוא רק מצוה דרבנן או משום דהוי מצוה שבין אדם לחבירו אמנם בירושלמי לפנינו מבואר דשייך בו גדר מצהב"ע ובאמת נראה דלפי טעמי' דר"א דיליף לה בירושלמי שם פסול דמצהב"ע מדכתיב אלה המצות אם לעשותן כמצותן ה"ה מצות ואם הם בעבירה אינן מצית והרי קרא דאלה המצות כולל גם מצות שבין אדם לחבירו א"כ אין לחלק בין המצות ופוסל בכ"מ וז"ב עפ"ד הירושלמי וזה מקרוב כתבתי לכבוד ידידינו הרב הגאון המפורסם מוה"ר יצחק הכהן פייגענבוים שיחי' מווארשא שכתב לחדש בקונטרס זכרון מרדכי שבסוף ספר מלבושי י"ט דהא דס"ל לירושלמי בקורע בשבת ל"ה מצהב"ע משום דהוי זמ"ג דז"ד אם המצוה נתחייב קודם שבת אבל אם חלה עליו בשבת הוי מצהב"ע ועי"ש שהאריך בזה ולדעתי נראה ראי' לזה שעפי"ז ית' מה דקשה לי טובא בהא דמבואר בסוגי' דעלי' דצריך קרא דעלי' דאין עדול"ת שיב"כ דאל"ה הו"א דדחי ורצונו למילף ממילה שדו"ש וקשה מ"ד ממילה דדוחה אף