כלי חמדה דברים שכה

א"כ ניתן שבת לדחות מיפטר טעה בדב"מ משא"כ בצדקה דנראה דאצ"כ כמו דאמרו חז"ל דאפי' נאבד ממנו ומצאו עני ומתפרנס בה כו' וא"כ צדקה ל"ה היסה"ד משבת וא"כ לא ניתן שבת לדחות לגבי צדקה אמנם כן בעיקר הדבר דנימא דלמ"ד מצ"כ מ"מ בצדקה אצ"כ אינו ברור לענ"ד ובפרט לפ"ד החרדים ז"ל דהא דמצ"כ נלמד מהא דלעבדו בכל לבבכם א"כ נראה דגם מ"ע דצדקה דנכללת דמ"ע דוהלכת בדרכיו ולדבקה בו דג"כ צריכה כוונה שעושה אותה מחמת ציווי השי"ת אמנם לכאו' יש להעיר מהא דפסק הרמב"ם ז"ל בה' מתנות עניים דבצדקה נחתינן לנכסי' בפניו וכבר העיר בזה הג' בעל מחנה אפרים ז"ל בדיני רבית ס"א דהטעם הוא משום דעד שאתה כופיהו בגופו כופיהו בממונו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפריעת בע"ח דאפי' למ"ד של"ד נחתינן לנכסי' מה"ט וא"נ דמצות צדקה צ"כ א"כ מ"ר מהא דכופין אותו עד שת"נ דהתם אומר לבסוף רוצה אני ונותן מעצמו והרי מקיים המצוה משא"כ אם נחתינן לנכסי' והוא א"ר ליתן הרי אינו מקיים המצוה וא"ד לפריעת בע"ח דהתם הרי ממון חבירו בידו ואם אינו רוצה לשלם בטוב שפיר נחתינן לנכסי' מצד כפי' משא"כ בצדקה דכל החיוב הוא מכח מצוה וכיון דבכה"ג אינו מקיים המצוה מנ"ל דנחתינן לנכסי' א"ו דבמצות צדקה א"צ כוונה וגם בכה"ג נתקיים המצוה איברא דז"א דהא ז"ב דאפי' למ"ד מצוה אצ"כ מ"מ אם אינו רוצה לעשות המצוה בשו"א בודאי איני מקיים המצוה וא"כ באמת קשה איך נחתינן לנכסי' לכן נראה דענין נחתינן לנכסי' משום דעד שאתה כופיהו בגופו כופיהו בממונו איני שיקיים מצות צדקה דבאמת איני מקיים המצוה בזה רק דאמרי' כיון דאם איני רוצה לקיים בשו"א ממיתין אותו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכה ובפיה"מ כתובות דמ"ט ביתר ביאור עי"ש ולכן מוטב ליטול ממנו הממון בע"כ אף שהוא לא יקיים המצוה מ"מ יהי' מזה לעניים ויהי' בזה תכלית מ"ע דצדקה שאנחנו צריכים ליתן לעניים משנמית אותו ולא יקיים המצוה כלל ונאבד נפש אחת מישראל וזה מוכרח לבד א"נ דגם בצדקה איכא ש"נ וא"כ בלא"ה ליכא ראי' דא"צ כוונה אך אפי' א"נ דמצות צדקה צ"כ כמו כל המצות מ"מ א"ש דברי התיו"ט דדוקא מצות לולב דאין להמצוה שייכות עם שבת שפיר הוי היסה"ד משמירת שבת למ"ד מצ"כ וניתן שבת לדחות אצלה משא"כ צדקה והכנסת אורחים הוא אחת מחקי המצות של שבת להנות בו עניים ולהכניס אורחים בביתו וכיון דהוא מפרטי המצות של שבת אין זה בגדר היסח הדעת משמירת שבת דאדרבה הא זה ממצות שבת הוא וא"כ לא ניתן השבת לדחות גבי צדקה

שבתי וראיתי בת' שערי דעה הובא בשם בנו הרב לפשוט חקירה זו מגמ' ערוכה ב"מ דפ"ב ע"ב דמסקינן בגמ' דפליגי ר"א ור"ע במלוה צריך למשכן דר"א סבר מצוה קעביד שהלוהו והוי שומר שכר ומר סבר לאו מצוה קעביד כו' והו"ל שומר חנם ומבואר מזה דר"ע שהלכה כמותו ס"ל דאע"ג דמכוין להנאתו מ"מ מצוה קעביד ויפה העיר לפי פירש"י ז"ל אמנם לפי פי' ר"ת דפירש דמלוה צריך למשכן היינו שא"ר להלוות בלי משכן וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל שלא הביא כלל הדין במלוה צריך למשכון וע"כ משום דס"ל כפי' הר"ת ז"ל ולכן נכלל זה במ"ש בהמלוה על המשכון תמיד הוי ש"ש וז"ב ונראה דס"ל דבאם צריך לו באמת להמשכון אינו בגדר מצוה ואינו ש"ש דאינו מיפטר בכה"ג מפרוטה דר"י וצ"ל לפירש הר"ח ז"ל דהא ס"ל לר"א דלאו מצוה הוא דלהנאתו מתכוין היינו משום דא"ר ליכנס לזה בשום חשש הפסד ממונו אינו מכוין לקיים המצוה דאם תלוה אלא להנאתו שיש לו רחמנות על האיש הזה ורוצה להחזיק אותו וזה אינו בגדר המצוה דאם תלוה דכתיב אח"כ לא תהי' לו כנושה ומוכח דמיירי בלא משכון ור"ע סבר דגם בכה"ג מצוה קעביד וא"ז בגדר מתכוין להנאתו ובאמת בלא"ה י"ל דר"ע ס"ל באמת דמצוה א"צ כוונה