כלי חמדה דברים שכא

יתרצו גם דברי התוס' ביו"ט ר"ה הנ"ל עי"ש היטב ואם נימא כן יהי' גם דברי הבה"ג א"ש בפשטות דבר"ה כשחל בשבת ליכא מה"ת מצות שופר כלל כ"א במקדש ועי"ש אוק"ה שחקרנו אם הוא דרשה גמורה בירושלמי וקשה עלי לכפל הדברים ועי' בס' חלקת יואב בקונטרס קבא דקשייתא קו' צ"ט שהביא שם בשם הג' רעק"א ז"ל דאם תקע בשופר בשבת מקיים מצוה של תורה והוא תמה עליו ופשיטא לי' להיפך ולא הרגיש בכל שכתבנו שו"ר למרנא הגה"ק זצללה"ה בס' אבני נזר חיו"ד סי' קמ"א אות י"א י"ב שכתב דחכמים ל"ב מצות תק"ש כשחל בשבת אלא שאמרו שאין תוקעין אבל המצוה נשאר' מצוה של תורה כד' הג' רעק"א ז"ל וה"ר לזה מיבמות ד"כ דחייבי עול"ת אם בעלו ל"ק משא"כ בח"ל דרק מדרבנן אינה מתייבמת אם בעלו קנו הרי דנשארת מצות יבום במקומה אף שבטלו חכמים מצות יבום בשוא"ת דא"א דחכמים יש להם כח לבטל לגמרי אף מה"ת לא רמי' ליבום לאחר שתקנו חכמים אתד"ק ולענ"ד ל"ז להבין ד"ק דאפי' א"נ דשופר בטלו המצוה לגמרי בשבת מצד כיון דכחם לבטל מ"ע של תורה בשוא"ת הרי הוא נעקרה לגמרי אמנם במצות יבום בח"ל ל"ש לומר דמצד גזירה ב"ר אטו ביאה שני' יעקרו לגמרי מצות יבום דא"כ גם חליצה ל"מ כיון דחכמים עקרו המצוה לגמרי כאשת איש הרי הוא שלא במקום מצוה וא"ד לח"ל ועשה דאיכא מצוה מה"ת רק כיון דא"ד עשה ול"ת ל"ק ביבום ולכן שפיר עולות לחליצה משא"כ בח"ל א"נ דחז"ל יעקרו לגמרי מצות יבום כמו שיש בכחם לעשות הרי ליכא מצות יבום כלל ושוב ליכא גם מצות חליצה והוי חליצה פסולה וא"כ יהי' ח"ל קילי מח"ל ועשה ועוד דהוי כמי עקירת ד"ת בקו"ע להתירה לשוק בלא חליצה ולכן לא עקרו חכמים מצות יבום רק אמרו משום גזירה לאסור יבום אבל המצוה נשארה וצריכה חליצה ומותרת לשוק משא"כ בתק"ש בשבת שפיר י"ל דעקרו המצוה לגמרי וקצת ראי' לזה שעפ"ז תסלק קשיות הבש"ר כיון דהאידנא ליכא רה"ר דאורייתא איך מבטלין מ"ע דאורייתא מצד גזירה שמא יעבירנו ולהנ"ל א"ש דר"ה כשחל בשבת ליכא מ"ע של תורה לתקוע בשופר כמו"ש ויש להעיר בזה בפלוגתת רש"י ותוס' בר"ה דל"ג ע"א בהא דתרצינן בגמ' כאן בקטן שהגיע לחינך כאן בקטן שלא הגיע לחינך דרש"י ז"ל מפרש דבקטן שהגיע לחינך מתעסקין בהן עד שילמדו וכש"כ שאין מעכבין ובתוס' תמהו ע"ז דהאיך יכול לומר דבקטן שהגיע לחינך מתעסקים ואפי' בשבת הא אין מצות היום בשופר לכן מפרשים איפכא עי"ש היטב ולהנ"ל י"ל דרש"י ז"ל ס"ל דיש מצוה דאורייתא בשבת ורק שצריך שיהי' במקום ב"ד ולכן שפיר שייך בי' חינוך אמנם התוס' לשיטתם דבשבת ליכא כלל מצוה דאורייתא רק זכר למקדש ולכן שפיר כתבו דאין מצות היום בשופר ול"ש בזה חינך מצוה ויש להאריך בזה ולבאר הדברים ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא במה שנוגע לביאור דברי הבה"ג ז"ל שנרא' מדבריו ג"כ דאונס במ"ע אינו בגדר פטור ועימ"ש לקמן עוד בביאו' דברי הבה"ג ז"ל

(ה) והנה בימי חורפי נדפס ס' אתוון דאורייתא מיד"נ הג' מוהר"י ענגיל שליט"א וצויתי לבני המנוח הרב החו"ב מוהרא"י ז"ל שילמוד בו על הסדר ופלפלתי עמו הרבה בדבריו ושלחתי אח"כ הדברים להרב המחבר שיחי' ואפס קציהו נדפס בס' בן פורת להרב הנ"ל סי' א' ב' עי"ש ויען שבס' אתוון דאורייתא כלל י"ג כתב ג"כ לבאר ענין זה אי אונס במ"ע הוי פטור או לא ואני כתבתי אז לפלפל בדבריו והעתקתים אח"כ בתשובה לכבוד הרב החו"ב המופלא מו"ה אברהם ני' דק' ווארשא לזאת אמרתי להעתיק הדברים בכאן כפ"מ שיצאו מתח"י ויש בהם תועלת לתלמודים, והנה ר"ד הרה"ג המחבר שיחי' נתקשה בדברי הגמ' דב"ק דצ"ד ע"ב דמקשינן בגמ' על הא דתרצינן בגזלנים ומלוי בריבית דמחזירין היינו לצאת יד"ש א"ה אמאי תשובתן קשה עכ"ל הגמ' ונתקשה הא עכ"פ לצאת יד"ש תשובתן קשה ולענ"ד הדברים פשוטים דהנה הענין דתשובתן קשה מפני שאין יודעין למי להחזיר