כלי חמדה דברים שיז

בגדר אנוסה משום דיצרה אלבשה והנה ברור הדבר דאע"ג דיצרה אלבשה הוי בגדר אונס אבל זה הוי הנאה גמורה וחשוב מעשה וא"כ שפיר ילפינן מזה דאונס פטור בכ"מ אפי' במעשה עוד הק' הג' הנ"ל דאיך אפ"ל דבלי מעשה יעבור וא"י לפ"ד הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל מקום שנאמר יעבור וא"י אם נהרג ולא עבר הר"ז מתחייב בנפשו א"כ מה יענה להא דמבואר במס' גיטין דנ"ז ע"ב במעשה דד' מאות ילדות שנשבו לקלון שטבעו עצמם בים שאלו אם יבואו לחי' עוה"ב עי"ש והא באב"מ יעבור וא"י וא"כ הוי מתחייב בנפשו ואיך הי' רשאין לאבד את עצמו א"ו דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאין חילוק בין יש בו מעשה או לא אך לק"מ שכ"כ במק"א דאע"ג דדעת הרמב"ם דבכ"מ שיעבור ואל יהרג אם נהרג הר"ז מתחייב בנפשו ה"ד בשאר עבירות אבל בג' עבירות אלו אפי' אם פטור ממיתה כגון באב"מ מ"מ אם מחמיר על עצמו ונהרג על קידש השם הר"ז משובח כן מבואר ברמב"ם ז"ל באגרת השמים ועי"ז יפלו כל דבריו בזה וקם דינא דהש"ע לחלק בג' עבירות אלו בין יב"מ לאב"מ אמנם מדברי הריב"ש ז"ל בתשובה מבואר דאין לחלק בין יב"מ או לא שהרי כתב להדי' דבנעה"מ אם היתה יכולת בידה להנצל ממיתה הי' הדין דתהרג וא"ת כנ"ל

ודע שעפ"י הדברים האמורים למעלה בהך קרא דולנערה ל"ת דבר ע"כ מיירי באחת משני אלה או אע"ג דיש אונס מיתה מ"מ היא מתרצה ג"כ מדקבלה התראה או דתחילתה באונס וסופה ברצון י"ל שזה פירש מה שאנו אומרים בווידוי דיוה"כ ע"ח שחטאנו לפניך באונס וברצון שנראה לכאו' דגם אונס צריך כפרה וכבר נתקשו בזה המפרשים ולהנ"ל י"ל דפי' הדברים ע"ח שחטאנו לפניך באונס וברצון ג"כ היינו או כפירש הראשון דהי' תרוי' אונס ורצון או שהי' תחילתו באונס וסופו ברצון דזה בודאי צריך כפרה אבל אונס גמור ל"צ כפרה כלל ועי' בתשובת מיים חיים להג' מוה"ח רפ"פ ז"ל מאסטראה שהביא בשם אביו ז"ל לפ' ע"ח שאנו חוטאים בקטנות דפיתוי קטנה אונס הוא אמנם אעפ"כ צריך כפרה וזה הפי' שחטאנו לפניך באונס היינו בקטנות וברצון היינו בגדלות אך כ"כ במק"א דקטן הוי רצון רק דרחמנא חס עליו כמבואר בסנהדרין דנ"ה וכ"כ האחרונים דזה מקור דברי הרמב"ם ז"ל דאע"ג דפיתוי קטנה אונס הוא מ"מ אסורה לבעלה ויש להאריך בזה ואכ"מ והעיקר בזה כמ"ש הספרי דממעטין מהא דלנערה ל"ת דבר שא"צ כפרה באונס אמנם מובן הדבר שזה רק באונס גמור ונראה ברור דגם הפנ"י י"ל מודה בזה דאונס גמור א"צ כפרה כלל ומכש"כ היכא דעושה ברשות מצוה כמ"ש לעיל

(ד) אמנם כ"כ האחרונים להוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ פסחים ר"פ מי שהי' טמא ובהלכה פ"ה מה' ק"פ ה"ב שפסק לחלק בין טמא ושהי' בדרך רחוקה בראשון בין שגג או נאנס בראשון דאם הי' טמא או בדרך רחוקה בראשון כיון דפטרה אותו התורה מק"פ לכן אפי' אם אם הזיד בשני א"ח כרת כיון דבשני ל"כ כרת אע"ג דהוא חיוב בפני עצמו ואינו תשלומין דראשון מ"מ כרת לא כתיב בתורה אינו אלא בראשון אבל בשגג או נאנס בראשון אם הזיד בשני חייב כרת דאונס אינו בגדר פטור ועי' בראב"ד ז"ל שתמה עליו דמ"ש זמ"ז אמנם בפיה"מ להרמב"ם ז"ל מבואר דהחידש הוא דאונס אינו פטור אלא שלא יוכל לעשות את הפסח ולכן אם הזיד בשני חייב כרת עי"ש אמנם לכאו' תמוה הא מבואר בכמה דוכתין בש"ס אונם רחמנא פטרה נראה דאונס ג"כ פטור והוכיחו מזה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דחילק היא בין אונס על העבירה כיון דאמרי' אונסא כמאן דלא עביד ולכן בעבירה אם עשאה באונס הוי פטור משא"כ בנאנס במ"ע שלא יכול לקיימה כיון דאונסא כמאן דעביד לא אמרי' אין האונס פוטרו מחיוב המצוה אלא שא"י לעשותה מחמת האונס אבל חיובא רמי' עליו לעשותה ולכן אם הזיד בשני ולא עשה הר"ז ח"כ

הן אמת כי לכאו' ק"ל טובא על שיטת