כלי חמדה דברים שטז

דנהנית אך באמ' דברי הר"ן צע"ג לומ' דהנאה הוי כמכוין שעושה זאת מחמת ציוי השי"ת ויהי' מועיל במקום שצריך כוונה לכן נראה דהר"ן ז"ל לא קאמר אלא גבי מצות מצה דהוא עיקרה לזכור חסדי הקב"ה עלינו דהוציאנו ממצרים והוי בכלל מצות השי"ת ולכן ס"ל להר"ן בדעת הרמב"ם ז"ל דכוונת המצוה אינו מעכב בזה ושפיר י"ל דהנאה עולה במקום כוונה משא"כ היכא דצריך כוונה ממש יש לומר דהנאה אין עולה במקום כוונה וצ"ע עוד בזה ואכ"מ

וראיתי להג' בעל יד המלך ז"ל פ"ה מה' יסוה"ת שכ' שאע"פ שאינו כדאי לחלוק נגד פסק הש"ע בשם התוס' דבקרקע עולם ל"א יהרג וא"י מ"מ קשה הדבר מסברא וכ"נ מסברא כיון דחזינן דבג' עבירות אלו הא דמחייבין במסה"נ אינו משום עשה דונקדשתי דהרי גם בצנעה יהרג וא"י וע"כ דחומר עבירות אלו שהוא גורם שדינם להיות יהרג וא"י וא"כ כמו דברצון ל"מ הסברא דאב"מ שלא יתחייבו מיתה משום דהנאה אחשבה כמעשה א"כ ה"ה באונס מה בכך דקרקע עולם היא כיון דעבירת אלו אונס שוה לרצון לענין יהרג וא"י, ומגמ' דהכי ממקומו מוכרע א' דא"נ דבקרקע עולם לא יהרג וא"י א"כ למה הוצרכה רחמנא לפטור אותה מקרא דלנערה ל"ת דבר ב' דאיך ילפינן מזה לאונס שיש בו מעשה דילמא שאני אשה דקרקע עולם היא אתד"ק ומה נעשה להג' הזה שזה דרכו שלא לעי' בראשונים וכאן גם ברמב"ם ז"ל שעליו כתב דבריו לא עי' כלל דהרי מבואר ברמב"ם ז"ל דהא דבג' עבירות אלו חייב למסור נפשו אף בצנעה הוא רק מכח קידוש השם ובאמת ברור הדבר דבע"ז לולא קידוש השם ל"ש למסור נפשו כיון דעובד מיראה פטור הרי בעצם אינו עובד ע"ז כלל וכ"כ החכ"צ בת' דבאונס אין עליו גדר ע"ז רק דעובר עשה דונקדשתי וה"ה בג"ע ואע"ג דקדה"ש בשאר עבירות ה"ד אם היא בפרהסי' מ"מ כיון דאם הוא שעת הגזירה לבטל מצוה אפי' בצנעה יהרג וא"י מצד קידה"ש לכן ה"ה בג' עבירות אלו דהם יסודי דת ישראל ובזה הבדילנו משא' אומות בשעה שנתן לנו הקב"ה התורה והם ל"ר לקבל אותה מכח עול של המצות הנ"ל לכן כל אלו אף בצנעה יהרג וא"י בגדר קידה"ש אם יהרג וא"י ובגדר חילל השם אם יעבור ולא יהרג אבל עצם עבירות ע"ז וג"ע אינו באונס ואפי' בשפ"ד דנראה דבאמת אפי' באונסין אותו להרוג את חבירו בפחד מיתה מ"מ יש בו חומר דשפ"ד כיון דהוא מסברא דמה חזית דמך דדך סמק טפי כו' וכ"נ מדקדוק לשון הרמב"ם ז"ל שכ' בה"ד בזה"ל ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו ב"ד אפי' הרג באונסא כו' שלכאו' צ"ע מאי אפי' הרג באונס שכ' הרמב"ם ז"ל אמנם להנ"ל א"ש דכוונתו אע"ג דבשפ"ד כיון דהוא מסברא דמ"ח א"כ אין אונס פטור מ"מ אינה נהרג כיון דהוא בלא עדים והתראה כמו שמסיק שם וז"ב בכוונת הרמב"ם ז"ל אך ז"ד אם יש בו מעשה אבל אם הוא בלא מעשה רק שלא ינחוהו להציל את חבירו במקום שיכול להצילו ואם לא יהרגנו בזה נראה פשוט דל"ש הסברא דמ"ח רק ענין קידה"ש ואם א"ב מעשה י"ל דאינו מחויב למסור נפשו מכח קדה"ש הכלל שהדברים אלו ברורין בשיטת הרמב"ם ז"ל, ומה שהק' דא"כ למ"ל קרא וגם איך ילפינן מזה לשאר עבירות דיש בהן מעשה כ"כ למעלה בשם הריטב"א ז"ל דקושי' חדא מתורצת בחברתה כיון דקשה למ"ל לפוטרה וע"כ דמיירי אפי אית בה מעשה ושפיר ילפינן מזה דאפי' דיש בה מעשה אם עבר פטור ממיתה, ובל"ז י"ל דהנה עיקר קשיתו מסברא מה נפ"מ בין אנוסה לרצון י"ל בפשיטות דבאמת הרי התוה"ק כתיב ונכרתו הנפשות העושות רק דאמרי' דהנאה אחשבה רחמנא כמעשה א"כ י"ל דאם אנוסה הוא הוי בגדר הנאה בע"כ ול"ה כמעשה אך מה שהק' דא"כ למ"ל קרא לפטור אותה ממיתה ע"ז י"ל כיון דע"כ מיירי דהתרו בה וקבלה התראה א"כ ה"ה כרצונה אך שפיר כתבו האחרונים דהוי תחילתה באונס וסופה ברצון דפטורה ברצון דפטרה מטעם דהוי ג"כ