כלי חמדה דברים שטו

שפיר מתקיים קרא דלנערה ל"ת דבר כפשטי' שאנסו אותה בפחד מיתה ועברה ולא נהרגה דגלי קרא דלנערה ל"ת דבר דפטורה ממיתה וכ"נ מבואר בש"ס ע"ז דנ"ד ע"א דילפינן דאונס דע"ז פטור ממיתה אע"ג דבודאי מחויב למסור נפשו מהא דלנערה ל"ת דבר ועי"ש בתוס', ומה שנלע"ד בדעת הריב"ש ז"ל דס"ל כיון דהכא איירי בהתרו בה וקבלה התראה דאל"כ ל"צ קרא לפטרה ממיתה וכיון שכן הרי במחשבה היתה רצונה בזה א"כ אם נימא דמיירי הכא דהיתה יכולה להציל א"ע ע"י מיתה מהעבירה א"כ מדינא היתה חייבת למסור נפשה כיון דבג"ע תהרג וא"ת א"כ המעשה הי' מעשה איסור נהי דאם עברה ולא נהרגה אין עליו עונש ה"ד בלא קבלה התראה אבל בהתרו בה וקבלה התראה הרי יש כאן מעשה ומחשבה דאסורא ושפיר נהרגת ולכן מוכרח דהכא איירי באונס שא"א לה להנצל בשום אופן דאין על המעשה שם איסור כלל ועל מחשבה גרידא אינה נהרגת ובאמת מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ה מיסוה"ת ה"ד נראה דהא דאין עונשין באונס ה"ד בלא התראה אבל בהתראה וקיבל עליו התראה הוי בגדר מזיד עי"ש וע"ש בכ"מ מ"ש על הרמב"ן ז"ל דאונס והתראה הוא תרתי דסתרי ע"ש אמנם בכ"ז נלע"ד ברור דאם הוא אנוסה שא"א לה להנצל בשום אופן אז גם בהתראה אינה נהרגת וכמ"ש והא דילפינן במס' ע"ז מהא דלנערה ל"ת דבר לע"ז באונס אע"ג דלדעת הריב"ש ז"ל אין ענין זל"ז כלל וכמ"ש בעצמו ולענ"ד לת' לפי חומר הנושא דהנה יש הבדל גדול בין ע"ז לג"ע דבג"ע שורש איסור הוא המעשה והנאה ולכן מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה א"כ יש עליו חיוב משום שנהנה משא"כ בע"ז שורש האיסור היא המחשבה ואם אינו רוצה לעבוד ע"ז כ"א מפאת שרוצין להרוג אותו אינו בגדר עובד ע"ז ולכן ילפינן דכמו בעריות דשורש האיסור המעשה אם א"א לה להנצל בשו"א אמרי' דפטורה ממיתה ואין עלי' עונש כלל אע"ג דיש מחשבת איסור ה"ה בע"ז דשורש האיסור הוא המחשבה אם עובד מפחד מיתה אע"ג דהוי מעשה דאסורא מ"מ כיון דמחשבה אין כאן פטור מעונש ודו"ק היטב

(ג) והנה כ"ז כתבנו מה שיש לישא וליתן להצדיק דברי רבינו הריב"ש ז"ל שמשנתו זך ונקי וחובה עלינו להעמיד דבריו אמנם בעיקר דברי הריב"ש הנ"ל הנה הריב"ש בעצמו בסי' ד' כתב להדי' דאונס בכל התורה אם עושה מפני פחד מיתה הרי זה פטור ממיתה דאונס רחמנא פטרה מקרא דלנערה ל"ת דבר עיי"ש וכן הביא שם דברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מסנהדרין שכ' דהא דלנערה ל"ת דבר הוא אזהרה לב"ד שלא יענשו את האונס ועי' ברמב"ם ז"ל בה' יסוה"ת הנ"ל שהביא ג"כ קרא דלנערה ל"ת דבר לפטור אונס מחמת מיתה בג"ע אפי' באנשים והיינו מחמת פחד מיתה ובתוס' וריטב"א ז"ל במס' ע"ז שם תמה מקרא דולנערה ל"ת דבר הא אשה קרקע עולם ואפי' לכתחלה מותרת לעבור בשוא"ת ות' דקרא סתמא כתיב ואפי' אם אונסין אותה להביא את הבועל עלי' ג"כ פטורה הרי דמפרשים בקרא דולנערה לא תעשה דבר דהיתה אנוסה מפחד שיהרגו אותה וקמ"ל קרא דאפי' אם לכתחילה חייבת למסור נפשה מ"מ אם עברה פטורה ממיתה ולכאו' עלה בדעתי להכריח כדעת הריב"ש ז"ל לפמ"ש רבו הר"ן ז"ל במס' ר"ה בסוגי' דמצ"כ לת' דעת הרמב"ם ז"ל דפסק דכפאו ואכל מצה יצא אע"ג דפסק דמצ"כ דס"ל דהנאה עולה במקום כונה וכמו דאמרי' בגמ' דהנאה מהני להוציא מידי מתעסק ה"ה דעולה במקום כוונה הרי מבואר מדבריו ז"ל דאע"ג דס"ל להרמב"ם ז"ל דבמצוה צריך שיכוין שעושה זאת מפני ציוי השי"ת אם יש לו הנאה הנ"ל כאלו מכוין אע"ג דאנוס הוא א"כ ה"ה באונס דג"ע כיון דנהנית ה"ה כאלו מכוונה לעבור על רצון השי"ת והוי מזידה גמורה דכמו דאמרי' דבמצוה הוי הנאה כוונה ה"ה בעבירה הוי הנאה כוונה וא"כ צדקו דברי הרמב"ם ז"ל דל"ש לומ' דמחמ' אונס מית' תעבור ואל תהרוג כיון דלמ"ל אונס כלל היכא