כלי חמדה דברים שיד

סי' שפ"ז שכ' בזה"ל ואם נאמר שדין זה [היינו דאונס אין בו איסור] נוהג בכל המצות נשאל מאין יצא לו היתר זה ואם יאמר מלנערה ל"ת דבר נאמר לו שאין בדבריו ממש שאין אנו למדין משם למי שעובר מחמת פחד ואפי' מחמת פחד מיתה שהרי הענין דנעה"מ אינו כן אדרבה אם הי' בידה להנצל מעבירה בשתמסור עצמה למיתה תהרג ואל תעבור ומהתם ילפינן בג"ע משום דאיתקש לרוצח אלא התם אנוסה הוא לגמרי שא"א לה להנצל מעבירה בשום ענין דקרקע עולם הוא וכל אונס שהוא כיו"ב שא"א לאדם לקיים המצוה מחמת אותו אונס ואפי' ימסור עצמו למיתה אנו למדין משם שהוא פטור לא במי שיכול לקיים המצוה ועובר עלי' מחמת פחד מיתה שיגיע לו ממנה אם יקיימה שזה פק"נ הוא ואנו לא ילפינן פק"נ מהתם עכ"ל הזהב מבואר מדה"ק דבנעה"מ אין הפטור מחמת שעושת העבירה משום אונס מיתה דהרי בזה תהרג וא"ת רק דאין לה שום עצה להמלט מהעבירה דהוא בא עלי' בע"כ וכיון שהוא קרקע עולם א"א לה להמלט ממנו בשום אופן ובאמת פשטא דקרא נראה כן ולפי"ז אף אם נימא כדרשת הספרי דממעט קרבן אין מזה ראי' לאונס דעלמא דהכא שאני דאין הפטור מחמת אונס רק מחמת דלא עשתה כלל וכמ"ש הריב"ש ז"ל אמנם בכ"מ דפטרינן מטעם אונס שפיר י"ל דקרבן עכ"פ חייב וכמ"ש הפנ"י ז"ל מלבד היכא דעושה ברשות מצוה כמו במצות עונה אם אינו סמל"ו או בכונס יבמתו לאחר ג' ולא הוכר עובר דבכה"ג שפיר פטור מקרבן כיון דמצוה קעביד אך באמת דברי הריב"ש צע"ג דא"נ דהכא מיירי בכה"ג א"כ מה קמ"ל קרא דפטורה ממיתה דמהכ"ת לחייב אותה מיתה לכן נראה שכוונת הריב"ש ז"ל כיון דע"כ אתרו בה לקטלא דאל"כ פשיטא דפטירא ממיתה וכיון שכן הרי גלית בדעתה דרצונה ג"כ בביאה זו אחרי שצעקה וראתה שא"א לה להנצל בשום אופן גם הוא רצונה בכך וקמ"ל קרא דבכה"ג שאין לה שום עצה להמלט מעבירה זו אע"פ שמחשבתה ג"כ לאיסור פטורה ממיתה דעל מחשבתה גרידא א"א לענוש אותה וכנראה שזה גם דעת התרגום יונתן שכ' בזה"ל ולעולמתא לא תעבדין מדעם לית לעולמתא דין קטול כו' ופטריני' מני' בגיטא עכ"ל והנה כבר נתעוררו המפורשים על הת"י במה דס"ל דצריכה גט ונאסרה על בעלה אמנם לענ"ד יש להעיר על הת"י מה שמתרגם חטא דין ועי' בת"א שמתרגם חטא חובת ומפרש שלות לה חובת דין דקטלא משא"כ הת"י שכ' בסתמא לית לה דין קטלא נראה דבחובת קטלא שייכה רק דאין מענישין אותה אמנם להנ"ל א"ש כיון דפשטא דקרא ע"כ מיירי שא"א לה בשו"א להנצל ממיתה וא"כ הא דצריך קרא לפוטרה היינו משום שהתרו בה וקבלה התראה הרי גלי דעתה דרצונה בכך וא"כ שפיר יש בה חטא ולמאן ס"ל דאזלינן בתר מחשבתו בנתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק חייב ה"ה הכא צריכה כפרה וכן נאסרה על בעלה מטעם זה כיון דמעלה בו מעל נהי דהמעשה הי' מעשה היתר לגמרי ועי' בס' חמדת ישראל אות א' ובמצוה זו דלנערה ל"ת דבר אמנם כל האחרונים לא ראו דברי הריב"ש ז"ל בזה ולדידי מוכרחין הדברים כמש"כ

איברא דלכאו' דברי הריב"ש ז"ל צע"ג במה שהכריח דהכא ע"כ מיירי באונס שא"א לה להמלט בשו"א מינה דמחמת אונס מיתה הרי חייבת למסור נפשה וזה תמוה מאד דאפי' נימא דס"ל להריב"ש ז"ל דהסברא דאשה קרקע עולם הוא לא מהני להיות פטורה מהדין דיהרג וא"י והיכא דיכולת בידה להציל ע"י מיתתה אמרי' תהרג וא"ת וקרקע עולם ל"מ אלא שזה טעם שבלתי יכולת שתציל את עצמה בשו"א אם האנס רוצה לבוא עלי' בע"כ כמו שמבואר מדבריו ז"ל שהעתקתי למעלה אבל מ"מ התולדה שהוליד מזה דאם עברה ולא מסרה את עצמה למיתה נהרגת ולכן א"א לאוקמה קרא בהכא זה תימא רבה דהתם ברור הדבר דאף בג' עבירות אלו שהדין יהרג וא"י מ"מ בעבר ולא נהרג אין עונשין אותו וא"כ