כלי חמדה דברים שיג

דאמר קרא ומת האיש וגו' לבדו בזה"ל ושכב עמה פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב שאין לו ביאור לכאו' ודרך פלפול עלה בדעתי לפ"מ דמבואר במכות ד"ו ע"א דמקשינן בגמ' הרוג יציל ותרצינן במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא בעושי דבר ומעתה י"ל דהכא המחזיק מציל מצד דלו אין משפט מות ואינו בגדר עושה דבר ופסול לעדות דהוא עוקב אחרי הנואף לסיעי' לו לעבירה ושוב מציל מצד נמצא אחד מהם קו"פ ע"ב אך זה רק לפלפולא וצ"ע בזה אי זה פסול לעדות מה"ת ובל"ז י"ל דהוי ג"כ בגדר עושי דבר דנראה דגם המחזיק ניתן להצילו בנפשו אם לא נוכל להציל את נעה"מ זולת זה ודלא כמ"ש בס' התורה והמצוה בפשיטות להיפך מבלי ראי' וא"כ שוב אינו מציל מצד נמצא אחד מהם קו"פ אמנם ראיתי לרבינו המג"א ז"ל שכתב לפרש דברי הספרי בשם בעל ב"א דבא למעט אחד מחזיק ואחד שוכב דאין השוכב בסקילה אלא בחנק כיון דבלא המחזיק לא הי' יכול לשכב עמה והוא ז"ל כתב לפרש דלמעט מחזיק מחויב קאמר דאינו חייב סקילה אתדה"ק, וראיתי להג' מוהר"י ניגאר ז"ל בס' אהלי יהודא שכ' שעיקר כדעת המג"א בשם בעל ב"א אמנם מ"ש הוא ז"ל דצריך קרא למעט מחזיק מחיוב זה פשיטא דליתא אלא בלאו דלפנ"ע דל"מ שזה נהנה וזה מתחייב עכ"ל ולענ"ד תמוה גדולה עליו שלדבריו ז"ל איך הי' ניחא לי' דברי הב"א דבא למעט השוכב מסקילה כיון דהי' ע"י סעיית המחזיק ומה בכך הא מ"מ הוא עבר על העבירה שבא עלי' ונהנה וא"כ אמאי לא יהי' חייב סקילה אך באמת נלע"ד דדבר גדול דיבר הב"א ז"ל וממילא גם דברי המג"א ז"ל ניתן להאמר שכבר אנהיר לן עינינו מוהר"ל מפראג ז"ל דענין נעה"מ שהחמירה תורה שהיא בסקילה אינו מצד גדר עריות דמצד עריות הרי לא עדיפא מא"א דנידונית בחנק רק מפני שהוא מחלל בקדושא שהנערה מקודשת לאחר והוא בא עלי' ואינו כמו שבא על בעולת בעל שכבר הוא אשתו אין כאן שם קדושין [ועי' לעיל בפ' וירא אות ג' שהעתקתי כל לשונו בזה וא"צ לכפול הדברים] ונלע"ד ברור שמפני זה לא נזכר נעה"מ במשנה בין הנסקלין דעריות כיון דחיוב סקילה אינו משום עריות אלא משום מעילה בקודש והוי כמו מחלל שבת דמחל' קדוש' שבת מעתה שפיר כתב הב"א ז"ל דאם אחד שוכב ואחד מחזי' דהוא אינו עוש' עושה החילול לבדו בלי המחזיק וא"א לעשותו בעצמו אין מעשה החילול מתיחס אליו בלבדו והוי כשנים שעשו דפטורין אמנם זה רק מפאת חילול הקדוש' אמנ' מפאת עריות דהחיוב על הנאה בזה ל"ש פטור דשניי' שעשו כיון דהוא עשה בעצמו מעשה הביאה ושפיר כתב הב"א ז"ל דבכה"ג השוכב חייב רק חנק ולא סקילה ולפי"ז מובנים מאד דברי המג"א ג"כ כיון דזה שחייבה התורה סקילה אינו על הנאת הביא' רק על החילול של הקדוש' א"כ הו"א דכמו בחילל שבת בזא"י וזה א"י המעשה מתיחסת לשניהם ושניה' חייבין א"כ ה"נ גם המחזיק יהי' חייב סקילה כיון דמצד שניהם נעשה חילול הקודש ע"ז קמ"ל קרא דהמחזיק פטור וטעמא דמילתא דל"ד לחילל שבת ע"י שניים שעשו דהתם החילל הוא ע"י מלאכה וזה נעשה ע"י שניהם משא"כ הכא החילל הוא הביאה וזה לא עשה אלא השוכב והמחזיק הוא רק בגדר גורם להחילל והבן היטב ומעתה נרא' דאפי' א"נ דאונס אינו פטור בעריות כיון דקיי"ל יהרג וא"י אין אונס פוטר אותה ממיתה מ"מ בנעה"מ היכא דהוא אנוסה אינה חייבת סקילה כיון דחיוב סקילה אינו משום עריות אלא משום חילל קודש ובזה לא אמרה תורה יהרג וא"י וא"כ ל"ש לחייבה סקילה בשום אופן וגם חנק אין לחייבה כיון דעל חנק לא הי' התראה ומותרה לדבר חמור ל"ה מותרה לדבר הקל א"כ אי אמרה תורה אין לנערה משפט מות לא הוי ידעינן כלל דאונס פטור בעריות רק דהכא אין לדונה במיתה כיון דסקילה ל"ש אם היתה אנוסה ממילא ליכא חיוב מותה לכן אמרה תורה אין לנערה חטא מות דהיינו שאינו בגדר עונש מיתה כלל ואין עלי' חיוב חנק והטעם משום דאנוסה הוא ושפיר נשמע מזה דאונס פטור אף בג' דברים דע"ז וג"ע שפכ"ד וא"ר מזה לפטור אונס מקרבן

(ב) ויש להעיר לפ"ד הריב"ש ז"ל בתשובה