כלי חמדה דברים שיא

עליו ול"צ חזרתו לכ"ע דל"ש שוי' אנפשי' חד"א ויש להעיר עוד בזה לבנות ולסתור ויבואר אי"ה במקומו בח' כתובות השי"ת יזכינו להוציאם לאורה

והנה בספרי איתא בזה"ל לא יוכל לשלחה כל ימיו ואפי' לאחר זמן ח"ל כל ימיו הוא לאח"ז ואין לו פתר לכאו' ולא מצאתי במפרשי הספרי ביאור הדברים ומה שנלע"ד בזה לפ"מ שתקרתי בח' בהא דמבואר הירושלמי כתובות פ"ג ה"ו באונס הבתולה הי' נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר מת אין כופין את היבם ע"ש אם קאי זה דוקא באונס או גם במוש"ר דינא הכא דאם הי' נדחה לקיום הלאו דהיינו שנעשה פצ"ד שהי' אסור לקיימה וגרשה ואח"כ נתרפא דזה חוזר להכשירו אם צריך להחזירה או לא והטעם לחלק בין אונס למוש"ר נראה דהנה באמת הכא דאמרה תורה לא יוכל לשלחה כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי ל"ש בזה ענין דיחו אפי' למ"ד יש דיחוי אצל מצות דכל יום הוי חיוב בפני עצמו ובפרט האיסור דלא יוכל לשלחה כל ימיו הוי בגדר איסורין ואין דיחוי באיסורין והא דמבואר בירושלמי דאם הי' נשוי אחותה נפטר אפי' אם מתה אח"כ אחותה היינו משום דהתורה אמרה דליכא חיוב אלא אם בשעת מעשה ראוי' לו אבל בשעת מעשה אינה ראוי' לו לא חייבה אותו התורה בעשה דולו תהי לאשה ולכן אפי' במתה אחותה לא חל עליו העשה דמצד העשה שפיר י"ל דאינו חל עליו העשה כלל וא"ח לישא אותה ומעתה ז"ד באונס אבל במוש"ר כיון דעתה הוא אשתו הראוי' לו וחל עליו הלאו דלא יוכל לשלחה כל ימיו ולאו זה תמיד עליו אפי' אם נדחה באמצע ובפרט דאין דיחוי באיסורין א"כ י"ל אפי' גרשה אח"כ בשעה שלא היתה ראוי' לו מ"מ אם אח"כ נתרפא חייב הוא להחזירה מצד הלאו עכ"פ דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי מצד הלאו אפי' א"נ דהעשה נדחה ודוקא באונס דעדיין לא לקחה לאשה ולא חל עליו הלאו כלל רק העשה א"כ שפיר אמרי' כיון דכבר נפטר מהעשה שוב אינה חלה עליו וממילא גם לאו ליכא אבל במוש"ר כיון דכבר היתה לו לאשה ומיד שנתברר שהוציא ש"ר בשקר חל עליו הלאו שוב לא פקע דלאו אינה נדחה דא"ד באיסורין ולענ"ד הוא נכון בסברא ומעתה י"ל דזה פירש הספרי דמצד לא יוכל לשלחה כל ימיו הוא אפי' לאח"ז היינו אם נדחה באמצע וגירשה אם אח"כ יכול להחזירה חל עליו האיסור מכח הלאו דכל ימיו דחייב להחזירה ובאמת גם באונס דינא הכא אם נשא אותה ונעשה פצ"ד באמצע וגירשה אם אח"כ נתרפא חייב להחזירה מכח הלאו אמנם בהי' נשוי אחותה שפיר אמרי' דהעשה לא חל עליו כלל וממילא גם הלאו ליכא ויש לעי' באונס אם לא הי' נשוי' אחותה בשעת ביאה רק אח"כ נשא אותה ומתה אם יש עליו חיוב עתה לישא את האנוסה כיון דכבר חל עליו העשה נהי דעדיין לא נשאה מ"מ חל עליו העשה והלאו ביחד ויש עליו עתה חיוב מכח הלאו עכ"פ אפי' א"נ יש דיחוי אצל מצות א"ד דכ"ז שלו היתה אשתו בפועל ליכא הלאו רק העשה דולו תהי' לאשה וכיון דאמרי' יש דיחוי אצל מצות נפטר מעשה דלו תהי' לאשה וממילא גם לאו ליכא, ונראה דזה תלי' אם שורש הענין הוא המצוה דולו תהי' לאשה והלאו נמשך אחר העשה או דשורש הענין הוא הלאו ולכאו' נראה לחלק בין מוש"ר לאונס דמוש"ר כיון דהוא אשתו א"כ עיקר הוא הלאו דלא יוכל לשלחה והעשה נגרר אחר הלאו משא"כ באונס עיקרו העשה דיקח אותה לאשה והלאו נמשך אחריו ולפי"ז יש סברא לומר דבאונס אם נראה ונדחה ג"כ פטור כיון דהעשה נדחית גם הלאו ליכא, לפי"ז י"ל ביאור דברי הספרי שכ' בפ' אונס בזה"ל לא יוכל לשלחה כל ימיו משלחה הוא ליבם עכ"ל ואין לומר שכוונתו לדברי הירושלמי הנ"ל דאם מת אין כופין את היבם ליבם וכמ"ש בתוספתא פ"ג דכתובות דהול"ל דיבם משלחה ואם כי יש לדחוק ולכוון דבריו עם הירושלמי אך הוא דוחק גדול לכן נראה דכוונת הספרי אם אנס בתולה ואח"כ נשא אותה אחיו ומת ונפלה קמי' ליבום יכול הוא