כלי חמדה דברים לא

הדין הוא רק איסור דרבנן אמאי לא אמרי' בגמ' הטעם דא"ד בע"ש משום דילמא נגמ"ד למחר למיתה וא"א להמית אותו ויתבטל מ"ע דובערת הרע הגם דיהי' באונס כיון דאין רציחה דו"ש מ"מ אסור לכתחלה לדין בע"ש שמסבב עיד"ז ביטל עשה דהרי זה ברור דזה שאפשר להרגו למחר אינו בגדר אפשר לקיים ב' דא"כ ל"ל קרא דאין רציחה דו"ש הא אפשר לקיים ב' וע"כ כיון דנגמ"ד ויש עשה דבערת הרע כל רגע מוטל על הב"ד עשה זו לכן הו"א דדחה שבת וא"כ לפי האמת דגלי קרא דא"ד שבת אסור לדון בע"ש לסבב אונס בביטל מ"ע א"ו דאיסור עינו הדין דאורייתא לכן נקט הגמ' הטעם דעינו הדין דהוא איסור חמור יותר משא"כ א"נ דהוא רק איסור דרבנן הו"ל לש"ס לומר טעם זה [ואולי י"ל דפליגי בזה ר"ע ור"י בזקן ממרא דר"ע ס"ל דממתינן עד הרגל ור"י פליג משום עינו הדין וי"ל דפליגי אי הוא דאורייתא או דרבנן ולפי זה להלכה דקיי"ל כר"ע נראה כדעת הערל"נ דהוא רק דרבנן] מ"מ נלע"ד דבבת כהן ובועלה נהי דאין דנין שניהם ביום אחד מ"מ נראה דגם לכתחילה יש להמתין עד שנגמ"ד שניהם דז"א בכלל עינו הדין כיון דדנין עוד הפעם אותו הדין נגד חבירו יכול להיות שעי"ז שימצא זכות לזה יהי' זכות גם לחבירו או ע"י שימצא פסול בעדים וכיו"ב לכן הוי קודם גמ"ד ואינו בכלל עינו הדין וצריך הלנת הדין כן בזה כיון דאותו הדין בא עוד הפעם לפני הסנהדרין ניחא לי' להנידון שכבר נגמ"ד להמתין במיתתו עד שנגמר דין חבירו ע"כ לזאת אין התחלה להקושי' כלל וא"כ שוב נוכל לומר כמ"ש מרבותינו הראשונים ז"ל דאף אם מת מעצמו קודם שהוזמו הוי בגדר כאשר עשה ואין דנין את העדים

ד) והנה זה לשון הרמב"ם ז"ל בפי"א מסנהדרין ה"ד אחד ד"נ וא' דיני מלקות ואחד דנ"ג הדינים האלו שוים בהם אלא שהמלקות בג' ואין אחד מהם בשיהנ"ס חוץ מדבר אחד דדינו בכ"ג עכ"ל ועי' בלח"מ שתמה על הא דכתב הרמב"ם ז"ל אלא שהמלקות בג' דהרי ד"מ נמי בג' וא"ל דכוונתו דבד"מ מה"ת בחד סגי וכמו שפירש דבריו בעל קרית ספר דא"כ גזילות נמי בעינן ג' מומחין והו"ל להזכיר גזילות ג"כ וי"ל דה"ק דיני מלקות כלומר הדינים של המלקות אם הוא חייב מלקות א"ל וקבלת העדות ושאר הדינים הנצרכים בו שוים לד"מ ולדיני גזילות אלא שיש יתרון בדיני מלקות שאפילו אם דנו כבר שחייב מלקות צריך עוד בית דין של שלשה למלקות עצמו משא"כ בשאר ד"מ שא"צ ב"ד לפרעון הממון אתדו"ק והנה כל דבריו תמוהים וסתומים וא"ל פתר כלל דהרי הקושי' אין לה מקום כלל דהרי דברי הרמב"ם ז"ל ברור מללו דגם דיני מלקות דינם כד"נ לענין דברים האמורים למעלה דפותחים לזכות ומחזירין רק לזכות וכיו"ב אלא שבזה חלוק מד"נ דבד"נ צריך כ"ג מצד ושפטו העדה והצילו העדה ומלקות סגי בג' וראיתי בספר קרית ספר להמבי"ט ז"ל שכתב בזה הלשון דיני מלקות וגזילות הוי כד"מ אלא שדיני מלקות מה"ת בשלשה עכ"ל ותמוה מאד שכ' להיפך ממש מד' הרמב"ם ז"ל ואם אמנם כי ח"ו לי להרהר אף נגד הלח"מ מ"מ לבי אומר לי שהלח"מ בשעה שכתב דברים אלו לא עי' ברמב"ם ז"ל בפנים אלא בקרית ספר וכסבור שהנוסחא כן ברמב"ם ז"ל לכן כתב שם כל הדינים ד"נ כד"מ אלא שהמלקות היינו להלקותו צריך ג"כ ג' ולא אדע מה הי' לרבותינו אלה שנטו מדרך האמת ברמב"ם ז"ל שהוא גמ' ערוכה ותוספתא פ"ז דסנהדרין דמבואר דמלקות וגלות שוים לד"נ לענין זה דמחזירין רק לזכות ולא לחובה וכיו"ב ובאמת נראה דבקרית ספר יש טעות הדפוס וכך צ"ל דיני