כלי חמדה דברים ל

כאשר עשה דליכא בע"ד אמרי' מה חזית דציית להני ציית להני ומכל אלו הטעמים נראה דס"ל בפשיטות דאם ליתא להנידון אפי' מת מיתת עצמו הוה כאשר עשה ועתה אני רואה שמדברי תוס' ורמ"ה הנ"ל ג"כ נראה כן מדפשיטא להו דלמ"ל בעדים זכות שלא יהי' חוב להנידון אע"כ דאפי' במת מיתת עצמו הוי כאשר עשה וראיתי לח"א שכתב לה"ר מגמ' ערוכה חולין סוג' דרוב דילפינן דאזלינן בת"ר מעדים זוממין דדילמא הך דאסהודי בי' טריפה הוי וכ"ת דבדקינן לי' והא תנו ברבי הרגו א"נ והא משכח"ל כשמת הך דאסהודי בי' ויכולין לבדקו א"ו דגם בכה"ג הוי בכללו הרגו אינו נהרגין וכתב שאמר זאת להגאון מוהר"י הכהן ז"ל מווארשא וקלסי' ולענ"ד שגה בדבר פשוט דהרי מבואר בתוה"ק בעדים זוממין והנשארים ישמעו ויראו וכמ"ש המפורשים דעיקר עונש ע"ז אינו משום העבירה בעצם דהרי הוא רק מחשבה גרידא ולא יצאה מכח אל הפועל אלא לשמור עיד"ז את ישראל מעדות שקר שלא להרוג נקי וצדיק וא"נ דלא משכח"ל עונש הזמה אלא כשמת האיש על מטתו קודם הזמה הרי בטל הך תועלת לגמרי דהלא אותם שירצו להרוג בעדות איש צדיק לא יחשבו שימות האיש הזה על מטתו שא"כ עדותן למגן וכיון שכן לא תשיג אותם חרב המשפט לעולם אם לא נזיל בת"ר דאם יהרג קודם הזמה לא יהי' נהרגין משום כאשר עשה ואם לא יספיק להרוג אותו מקודם שיזמו הרי לא נוכל להרוג אותם משום דילמא טריפה הוא וא"כ ל"ש בזה כלל למען ישמעו ויראו שאמרה תורה וז"ב ואמת, ובח' למס' מכות כתבתי בדרך פלפול יש לה"ר דז"א בגדר כאשר עשה דבזה ית' הקושי' הנודעת בת' והשיב משה דלמ"ל קרא דלאחיו ולא לאחותו בזוממי בת כהן ובועלה הא אין דנין שנים ביום אחד אפי' נואף ונואפת וכיון דאסור לענות הדין א"כ מוכרח שנגמר דין אחד וימות קודם שדנין את חבירו א"כ הוי תמיד לענין זה כאשר עשה וא"א לחייב את העדים במיתתו של זה וא"כ למה צריך קרא לאחיו ולא לאחותו דזה ל"ש אלא כשיש לחייב העדים מפני שרצו לחייב את שניהם וזה ע"כ בששניהם קיימין וזה א"א לפי הדין אמנם א"נ דאם מת מעצמו הוי בכלל כאשר זמם שפיר משכח"ל בדני את הבועל ולמחרת לאחר גמ"ד מת מעצמו ואח"כ דנו את הב"כ ולאחר שנגמ"ד הוזמו העדים דשפיר יש לחייב אותם מכח הבועל והנבעלת וקמ"ל דלאחיו ולא לאחותו ומוכח מזה דאין זה בגדר כאשר עשה אך זה רק לפלפולא דקושי' זו בלאו הכי יש לתרץ בפשיטות דאפילו אם נגמר דין של בועל ונהרג קודם שדנין את הנבעלת מכל מקום כשהוזמו העדים לאחר גמר דין של הנבעלת יש לדון העדים במיתתו של בועל כיון דבאמת ק' בהא דכאשר זמם ולא כאשר עשה הא ק"ו הוא וכל תי' הגמ' מצד דאעמה"ד והטעם כתבי הפוסקים דילמא אית להק"ו פירכה א"כ ז"ד בכ"מ משא"כ הכא אם אמרינן דהוי כאשר עשה לגבי הבועל ולא נוכל לחייב את העדים במיתת הבועל והי' נידונין במיתה דידה החמורה א"כ ל"ש לומר אעמה"ד שוב נידנין במיתת הבועל דל"ש בזה כאשר עשה וא"כ שפיר יש עליהם חיוב שניהם וצריך קרא דבאמת הם נידונין במיתת הבועל ומלבד זה י"ל עפ"מ שחקר הג' בעל ערל"נ ז"ל בסנהדרין דל"ד בד"ה והוקע אותם דעיקר עינו הדין אינו איסור תורה עיי"ש דפשיטא לי' כן מסברא וא"כ מה"ת שפיר צ"ק דלאחיו ולא לאחותו כיון דמה"ת יכול לעכב מיתתו של הבועל עד שנגמ"ד של הנבעלת, אמנם אפי' אם נימא דהוא איסור תורה ויש להוכיח כן מהא דאמרי' בגמ' שם דל"ה הטעם דאין דנין בע"ש משום דלא אפשר הו' דאין רציחת דו"ש ולהשהותו א"א משום עינו הדין לכן לא אפשר וא"נ דעינו