כלי חמדה דברים שח

בחלבים ועריות חייב שכן נהנה הוי בגדר עבירה וגדולה מזו כתבו איזהו אחרונים דבכה"ג לא נאמר עדול"ת כלל אך זה תמוה כמו שהארכתי בזה מכמה דוכתין אבל עכ"פ זה נראה דכ"ע מודים דאינו בגדר הותרה כיון דאפי' במתעסק איכא עבירה א"כ זה שמוכרח לעשותה מפני העשה עכ"פ לא גרע ממתעסק ונהי דדול"ת עכ"פ שם עבירה. עלה ובזה נדחה מה שהעירו רבני בתראי מדברי רש"י ז"ל פסחים שכתב דאע"ג דטומאה נדחה בציבור מ"מ הוי בגדר פסח פסול להוכיח מזה דבכ"מ דעדול"ת מ"מ הוי בגדר פסול ולהנ"ל י"ל דדוקא באכילת קדשים בטוה"ג דיש איסור דמתעסק שפיר י"ל דהוא בגדר פסול משא"כ בכ"מ ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ וא"כ לכאו' ה"ה הכא באיסור שפחה אע"ג דהוי בגדר פסידא לשחררה מ"מ אפלק"ש אמנם לקושטא דמילתא יש לקיים דברינו כיון דלפי האמת קודם מ"ת ל"ה איסור שפחה במציאות אלא דאאע"ה קיים כל התורה כולה עד שלא נצטוו וכיון דגם לאחר מ"ת היכא דא"א לק"ש אמרי' עדול"ת א"כ עתה קודם מ"ת הוי בגדר הותרה לגמרי במקום דיש עשה הדוחה ושוב שפיר אמרי' דאינו בגדר אפלק"ש במקום פסידא וז"נ בסברא אלה הדברים העתקתי מח' בילדותי ואם כי יש הרבה לעורר בזה אך אכ"מ רק מפני שחביבים עלי הדברים רשמתים על הספר

י) (שם י"ח) ולקחו זקני וגו' ויסרו אותו וברש"י ז"ל ויסרו אותו מלקות, ראיתי להעתיק בזה מ"ש בח' לכתובות דמ"ה ע"א קשיי' לענין זה מפני שהוא ענין חדש ולא מצאתי לאחרונים שיבארו בזה דבר, וז"ל שם ברש"י ז"ל ד"ה הוא אינו לוקה אם כיחש עי' באס"ז שכ' בביאור דברי רש"י ז"ל שסובר דמש"ר אינו חייב מלקות אלא כשמכחש דבריו הראשונים ומודה ששקר הוציא עלי' ש"ר ועיי"ש באריכות שרוצה להעמיס זה גם בדעת הרמב"ם ז"ל ממ"ש בפ"ג מה' נערה בתולה ה"ו בזה"ל ואם הביא האב עדים והוזמו עדים שהביא הבעל ונמצא שהעידו שקר שלכאו' היא אריכות לשון שממילא ידעינן זה כיון דהזמו הרי נתברר שהעידו שקר א"ו דצריך הבעל להכחיש דבריו שאמר ל"מ לבתך בתולים אתד"ק והנה לפי"ז ארווח לן לת' התמוההגדול' שתמהו כל האחרונים על העשה דלא תהי' לאשה במוש"ר הא שוי' אנפשי' חד"א ולפי הנ"ל כיון דהקרא איירי כשחוזר מדבריו הראשונים ומודה שבשקר הוציא ש"ר ובכה"ג דאיכא עדים להיפך והוא חוזר ג"כ כבר כתב הרשב"א ז"ל דל"ש שוי' אנפשי' חד"א ובאמת כבר העיר בזה הג' במנ"ח ז"ל בסוף מצות מוש"ר לת' כן הקושי' הנ"ל וכתב שמקום הניחו לו האחרונים בזה ואלו הי' רואה דברי האס"ז הנ"ל שכ' דכל הקרא דויסרו אותו ע"כ מיירי רק בכה"ג הי' שמח דבזה א"ש דמתקיים העשה דלו תהי' לאשה כיון דחזר מהודאתו ואיכא עדים כנ"ל, אמנם בעיקר דברי השטמ"ק שכ' בפשיטות דאינו לוקה אלא א"כ כיחש דבריו הראשונים יש להסתפק אם כוונתו דוקא על מלקות אבל קנס משלם עפ"י עדים גם בלא הודאתו או דילמא דקנס ג"כ אינו משלם כ"א כשכיחש דבריו הראשונים ונראה לפשוט ספק זה מהא דצריך קרא למעוטי במוש"ר על הקטנה פטור משום דנערה דיבר הכתי' וקשה ת"ל דבאמת קשה איך יכולים העדים לחייב את הבעל קנס ומלקות הא הוי חצי דבר כיון דבלי הודאת הבעל לא מצי לחייבו כלום אך ז"א כיון דעכ"פ מהני עדותן להציל אותה ממיתה ולחייב עדי הבעל מיתה אם כן ז"ד בנערה אבל בקטנה דליכא מיתה אם כן שוב קשה איך ס"ד דיתחייב קנס ומלקות על פי עדי האב הא הוי ח"ד א"ו דקנס מתחייב גם בלא הודאתו רק עפ"י עדים לחודא ושפיר צריך קרא דמוש"ר על הקטנה פטור ובאמת יש להכריח כן דהשטמ"ק לא קאמר אלא על מלקות ולא על קנס דהנה לכאו' צע"ג דמה מהני הודאתו שילקה הא אין אדם לוק' עפ"י עצמו אמנם נראה דהנה ענין זה דא"א לוקה ונהרג עפ"י עצמו אין הטעם משום דהוי כמו קנס ואינו חייב מקודם שיחייבו אותו ב"ד אלא מטעם דל"מ הודאתו על עצמו לחייב את עצמו דאין אדם בעלים על גופו ואינו נאמן