כלי חמדה דברים שז

הרשב"א ז"ל שבת דקל"א שכתב בזה"ל והא דלא אמר הואיל ובידו שלא ללובשו פירש"י ז"ל דאפי' מונח בקופסא עבר עליו בעשה ואינו מחויב דאי משום הא אתי' דלא כהלכתא דכלי קופסא א"ח בציצית דלא חובת מנא ושמא משום דאיכא למ"ד במנחות דס"ל הכין לא נקט לי' בהכין ונקיט טעמא דאתא לכולהו עכ"ל מבואר מדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דגם בחובת גברא אינה בגדר מצוה מוכרחת משום דבידו שלא ללובשה וא"כ נסתרו דברינו בדעתו ז"ל לכן נראה בדעת הרשב"א ז"ל שלא כתב סברתו אלא במקיים שניהם תכלת ולבן דאז מקיים מצות ציצית בשלימות והוי בגדר הותרה לכן מה"ת דוחה אפי' באפלק"ש רק מדרבנן א"ד ולכן במקום פסידא ל"ג רבנן אמנם בסוגי' דחיישינן דאינו מקיים מצות תכלת שפיר אמרי' דאפשר לק"ש מה"ת א"ד ולכן שפיר אמרי' גזירה משום קלא אילן

(ה) ועודני עלי' כאשר למדתי סוגי' דעלי' וכתבתי קונטרס מיוחד בסוגי' זו אשר שלחתיו לאהובי גיסי המנוח הרה"ג מו"ה מנחם ז"ל אבד"ק קאזעמינקא כתבתי לפ"ד הרשב"א ז"ל לבאר דברי המדרש תנחומא פ' ח"ש שכתב לפרש קרא דדרשה צו"פ דקאי על שרה אע"ה בשעה שאמרה לאאע"ה גרש את האמה הזאת ואת בנה והוא פלאי, [וראיתי בספר יתדות אהלים לא' מחכמי אשכנז הובא בשם הגאון הגדול בדורו מוהר"ג ז"ל אבד"ק פפד"א שכתב דשרה הי' סברה דהי' לישמעאל דין עבד דלא שחררה אברהם להגר ואע"ג דישראל אסור בשפחה מ"מ הי' מותר לאברהם לקחת אותה מצד עדול"ת דעשה דלשבת דוחה ל"ת דלת"ק עיי"ש שתלוי אם איסור שפחה הוא איסור תורה וכתב שתלי' בפלגתת ר"א ור"י בהא דאם אדוניו יתן לו אשה אם הוא רשות או חובה עכת"ד והוא תימה רבה שלא הי' דברים מעולם דאין בזה מחלוקת בין ר"א ור"י ועי' ברש"י פ' משפטים בקרא דאם אדוניו יתן לו אשה בשם המכילתא ומה שהאריך בזה הרא"ם ז"ל ובמל"מ פ"ד מעבדים] אמנם לפ"ד הרשב"א ז"ל י"ל בפשיטות דהנה באמת י"ל באברהם עדול"ת אך שתי תשובות בדבר א' מצד דאפשר לשחררה ב' הא אפשר באחרת אמנם לפמ"ש הרשב"א ז"ל דאם איכא פסידא אינו בגדר אפלק"ש א"כ זה דבידו לשחררה אינו בגדר אפלק"ש כיון דיהי' פסידא דשחרר שפחתו וממילא גם הא דאפשר באחרת אינו בגדר אפלק"ש מטעם הנ"ל כיון דיהי' מוכרח להתחייב בשו"כ לאשה אחרת ג"כ ובל"ז נראה לפ"ד הרשב"א ז"ל דאם יש פסידא ל"ה בגדר אפלק"ש מכש"כ זה שיכול ליקח אשה אחרת שלא ברצון אשתו ולהעמיד לה צרה בע"כ בודאי שאינו בגדר אפלק"ש והרי גדול השלו' שבין איש לאשתו שהתירה תורה למחוק שם ית' מטעם זה א"כ הי' מותר לאברהם לקחת את הגר מצד עדול"ת כיון דשרה רצתה רק בהגר וא"כ א"ש בפשיטות דברי המדרש דדרשה הסמוכות דצו"פ וגדילים דאתי למשרי כל מיני כלאים בציצית אף בלבן של צו"פ וקשה הא אפלק"ש דאף אם אין לו חוטי לבן של פשתן הוא יכול ליקח מהטלית וע"כ היכא דאיכא פסידא ל"ה בגדר אפלק"ש א"כ גם גבי אברהם ל"ה אפלק"ש לשחרר את הגר או ליקח אחרת ושוב אמרי' דעשה דשבת דול"ת דלא יהי' קדש וא"כ שפיר אמרה גרש את האמה וגו' כי לא ירש וגו' כיון דהוא עבד אין לו חיים ואין לו דין ירושה, אמנם עיקר סברת הרשב"א ז"ל דהוי בגדר א"א לקיים שניהם לכאו' נראה דז"ד בכלאים בציצית דדרשינן סמוכין הוי בגדר הותרה כמו דאיתא במכילתא בהנך כלהו דבדיבור אחד נאמרו משא"כ בכ"מ דאמרי' עדול"ת דהוי רק בגדר דחוי' י"ל דגם במקום פסידא הוי בגדר אפלק"ש ואפי' לפמ"ש התוס' בדעת רש"י ז"ל במס' ברכות ד"כ ע"א די"ל עדול"ת דהוי הותרה וכד' ח"א בת' מהרי"ק שורש קל"ז דעשה דול"ת היינו שבמקום העשה לא נאמר הלאו מ"מ כ"כ פשר דבר להכריע בזה דאיסורי מאכל דגם מתעסק חייב בהו וכן בעריות אע"ג דלפי האמת אמרי' גם בזה עדול"ת מ"מ הכא אינו אלא בגדר דחוי' כיון דמתעסק