כלי חמדה דברים שו

תמוהין מאד לומר דבמקום הפסד קצת הוי בגדר א"א לק"ש ואמרי' עדול"ת כיון דהיכא דאפשר לק"ש מה"ת לא דחי והרי עומד לנגדינו ל"ת דאורייתא ובמקום הפסד קצת אפשר שלא לעבור על הל"ת ואין להתיר איסור תורה במקום הפסד קצת ולומר עדול"ת ועוד דלכאו' ממקומו מוכרע להיפך דהרי גם ביבום אמרי' בגמ' דהוי אפלק"ש משום דאפשר בחליצה אע"ג דמפסיד עי"ז הנכסים דבמקום אב אינו יורש כלל כמבואר במשנה דיבמות ד"מ ואמאי הוי בגדר אפשר לק"ש ואפי' אם נדחוק כיון דבאמת כשיש אב הוא היורש רק דבמקום יבום זכי' לי' רחמנא הנכסים אין זה בגדר הפסד אלא בגדר מניעת הריוח מ"מ עדיין קשה בהא דמבואר במשנה דהחולץ ליבמתו ה"ה כאחד מן האחים לנחלה ובגמ' דסד"א משום דאינו מיבם אפסדא מתורת ירושה לגמרי וקשה לרבא דס"ל דלכן באלמנה מן האירוסין חולץ משום דאפש' לק"ש בחליצה א"כ כבר נשמע ממשנה זו דאינו מפסיד את ירושתו דאל"כ איך הוי בגדר אפשר לק"ש ואם כי יש לדחות דהכא כיון דאינו מיבם עפ"י תורה ל"ש לקנסו ואין מזה ראי' להחולץ במקום שאפשר ליבם מ"מ ברור הדבר דלדעת הרשב"א ז"ל דקריעת הטלית הוי הפסד ול"ה בגדר אפשר לקיים שניהם ה"ה החולץ במקום אב ומה"ת רמי' לי' ליבום רק דנימא דהוי אפשר לק"ש בחליצה הוי בגדר הפסד ולכאו' עלה בדעתי בישוב דברי הרשב"א ז"ל עפמ"ש האחרונים דיש ב' גווני אפשר לק"ש דיש אפלק"ש דהמצוה אינה מוכרחת כלל כמו ביבום דאפשר בחליצה דאין מצות יבום מוכרחת דבכה"ג מה"ת א"ד כיון דאינה עומדת עשה מוכרחת לפנינו לדחות הל"ת כיון דאפשר שלא לעשותה מצוה זו ויש עוד אופן דהמצוה מוכרחת רק דיש אופן לעשות המצוה בלי עבירה זה דוחה מה"ת אף אם אפשר לקיים שניהם כיון דיש עשה חיובות הרי מדינא דול"ת ואע"ג דאפשר לקיים המצוה בלי עבירה לא איכפת לן מה"ת רק מדרבנן א"ד בכה"ג ומעתה י"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל דהכא בציצית כיון דאם ירצה ללבוש בטלית זה הרי מצוה רמי' עליו להטיל בו ציצית והוי המצוה מוכרחית אלא דאפשר בלא עבירה ובכה"ג עדול"ת מה"ת אפי' באפלק"ש ורק מדרבנן א"ד לכן י"ל דבמקום פסידא ל"ג רבנן משא"כ ביבום דהמצוה אינה מוכרחית דאפשר בחליצה ומה"ת א"ד ל"ת לכן גם במקום פסידא א"ד ל"ת אך א"כ הדר"ל קושיתינו על הסוגי' דסדין בציצית דאיך אמרי' משום דאפשר במינו ומדמי זה לאפלק"ש דמה"ת א"ד אמנם י"ל לפמ"ש בספרי חמדת ישראל בקונטרס תורה אור אונ"ה אוק"ב דלב"ש דס"ל חובת טלית הוא כמ"ש רש"י מנחות ד"מ אינו בגדר עשה מוכרחת משום דבידו להפקירו כמו דס"ל לר"א בשבת דקל"א ע"ב וסברא זו ל"ש אלא אם אמרי' חובת טלית אבל אם אמרי' חובת גברא ואמרה תורה דאם הולך בבגד של ד' כנפות חייב בציצית ודל"ת ול"ש לומר הואיל ובידו להפקירו דמצוה דרמי' רחמנא על האדם לעשותה ל"ש לומר דא"ד משום דבידו להפקיע מהמצוה ע"י שיפקיר לגמרי כיון דהתורה רוצה שיעשה המצוה ואם אמרו ביבום חליצה במקום יבום לאו מצוה ואינו בגדר אפלק"ש לפי האמת מכש"כ מה שיש בידו לעשות להפקיע את עצמו מהמצוה לגמרי שא"ז בגדר אפלק"ש רק ר"א לשיטתו דס"ל כב"ש דהוא רק חובת טלית כמו מזוזה דהוא חובת הבית ואינו מונח כלל אקרקפתא דגברא אמרי' הסברא דבידו להפקיר ועי"ש שכתבנו בזה לת' דעת הרמב"ם ז"ל פי"ט משבת ה"כ וא"כ דברינו נכונים בשיטת הרשב"א ז"ל דלהלכה דקיי"ל חובת גברא הוי ציצית מ"ע מוכרחת ומה"ת דוחה אפי' באפלק"ש רק דרבנן גזרו ול"ג במקום פסידא אמנם בסוגי' דסדין בציצית דקאי לב"ש דס"ל חובת טלית כמ"ש רש"י ז"ל דלהכא נקט ב"ש פוטרין וא"כ גם ציצית אינו בגדר מצוה דרמי' עלה ושוב אפלק"ש מה"ת א"ד ושפיר ס"ל לב"ש גזירה משום קלא אילן וא"ל דלא יהי' אלא לבן משום דאפשר במינו וב"ש לשיטתם מה"ת א"ד מצוה דציצית היכא דאפלק"ש

אמנם אע"פ שהד"נ לפלפולא אבל לקושטא דמילתא לא יתכונו הדברים בשיטת