כלי חמדה דברים שה

יהי' איך שיהי' נראה פשוט דאם הוא בגדר הותרה ל"ש כלל הך דאפשר לקיים שניהם אמנם במצות לבן לבד כיון דאינה מצוה הגמורה נהי דבזה"ז דליכא תכלת ליכא שיור מצוה מ"מ מדרבנן א"ד כיון דאפשר לקיים שניהם אמנם לכאו' י"ל כוונה אחרת ברמב"ם ז"ל דהנה באמת צריך להבין בתוס' ורמב"ם ז"ל דכתבו בפשיט' דבלבן ל"ש עדול"ת משום דאפשר במינה הא יכול להיות לפעמים דאין לו שני חוטי לבן של פשתן והוא צריך עתה ללבוש הבגד דבכה"ג ל"ה אפשר לקיים שניהם ושפיר אמרי' דחוטי לבן של צמר פוסלין בשל פשתן והא דאמרי' בגמ' בסדין בציצית דב"ש פוטרין על לבן כיון דאפשר במינה משום דהתם הרי איירי שלבן יש לו מינו רק רוצה להטיל תכלת שפיר אמרי' דא"ד כיון דאפשר במינה וע' בחי' הרשב"א יבמות ד"ד שכתב באמת כן לת' קושית התוס' לחלק בין היכא שיש לו חוטי לבן מיני' בין שאין לו דאז אינו בגדר אפשר לקיים שניהם ונראה דהרמב"ם ותוס' ס"ל כיון דמצוי' שיהי' לו חיטי לבן ממינו אע"ג דעתה אין לו נהי דמה"ת גם בכה"ג דוחה ל"ת כיון דעתה א"א לקיים שניהם עדול"ת וכמו דמוכח מגמ' שבת דקל"ג ע"א דמקשינן במילה בבהרת ואי איכא אחר ליעבד אחר ותרצינן בדליכא אחר אמנם מדרבנן י"ל דא"ד גם כה"ג כיון דמשכח"ל אפשר לקיים שניהם ונראה שזה כוונת מרן הב"י ז"ל שהביא בשם רבינו ירוחם דס"ל ג"כ כרשב"א ז"ל דאפשר במינו היינו רק אם יש לו עתה חוטי לבן ותמה הב"י כיון דמשכח"ל שיהי' לו חוטי לבן שוב הוי בגדר אפלק"ש במינו ותמהו האחרונים מהא דשבת דקל"ג עי' בת' שאג"א ובת' ברית אברהם ולהנ"ל א"ש דהב"י ז"ל הוכיח כן מדברי הרמב"ם ז"ל ותוס' דנראה מבואר מדבריהם דבלבן הוי תמיד בגדר אפשר במינו וע"כ כנ"ל כיון דמשכ"חל שיהי' מינו וזה מצוי מאד לכן הוי בגדר אפשר לקיים שניהם אך זה רק מדרבנן וזה כוונת הרמב"ם ז"ל שכ' שבדין הוא שמותר אם אין מצוי לו עתה חוטי לבן ממינו אך מפני מה אין אנו עושין כן בשום אופן לעשות חוטי לבן של כלאים ע"ז כתב דהוי בגדר אפשר לקיים שניהם וזה רק מדרבנן ובגמ' דאמרי' גזירה משום קלא אילן דמוכרח דמה"ת א"ד היינו באפשר במינו ממש דבכה"ג מה"ת א"ד ומתורץ בזה דברי הב"י ז"ל מקושית האחרונים דהסוגי' בשבת קאי על הקרא דבשר שפיר אמרי' דבדליכא אחר עדול"ת

(ד) אמנם יותר נראה בדעת הרמב"ם ז"ל והתוס' דנראה דס"ל דבלבן הוי תמיד אפשר במינו דהנה הרשב"א ז"ל הק' דאיך אפשר דל"ל מינו הא אית לי' עצה שיוציא חיטין מן הבגד בעצמו ויטול בכנף ולעולם לא משכח"ל דל"ל מינו ותי' הא ליתא דכל היכא דאין לו אלא בקריעת הכנף ובהפסד טליתו הר"ז כמו שאין לו מינו עכ"ל הרשב"א ז"ל מבואר מדברי הרשב"א ז"ל דבר חדש דהיכא דא"א לקיים שניהם אלא במקום שיהי' לו הפסד קצת הוי בגדר א"א לקיים שניהם ואמרי' עדול"ת אמנם דעת הרמב"ם ז"ל ותוס' נראה דגם בכה"ג הוי אפשר לקיים שניהם ולכן שפיר ס"ל דבלבן הוי תמיד אפשר במינו ובזה א"ש בפשיטות דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א שס"ל דהא דלבן אינו מעכב את התכלת ה"ד באגרדם לבן אבל לכתחילה א"א לעשות תכלת בלא לבן כיון דהולך בד' כנפות בלא לבן הרי מבעל מ"ע דלבן וברור הדבר דאפי' א"נ במקום פסידא הוי בגדר א"א לקיים ב' ה"ד היכא דמטיל לבן מאינו מינו דשפיר אמרי' כיון דעשה דול"ת וה"ה מטיל לבן שפיר הולך בהבגד אבל לילך בלא לבן לגמרי בשביל הפסד ממון פשיטא דאסור ואפי' לשיטת המרדכי דהוא רק מצוה דרמי' אגברא ואינו איסור מ"מ כשהולך בבגד בלא לבן הרי מבטל מ"ע ופשיטא דחייב לקרוע הטלית ולהוציא ממנו חוטי לבן ולהטיל בהבגד אמנם בזה פליגי הרמב"ם והתוס' עם הרשב"א דהרשב"א ס"ל דהוי בגדר א"א לקיים שניהם במקום פסידא והרמב"ם והתוס' ס"ל דהוי בגדר אפלק"ש

ולא אכחד שלכאו' דברי הרשב"א ז"ל