כלי חמדה דברים שב

לאבעי' דר"א וצריך עיון בזה

ובעיקר דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל יש לעי' עוד א"נ דאם אינו נוטל הבנים ליכא מצות שלוח האם א"כ באם שניהם קדשים האם והבנים דא"י ליטול הבנים דהרי צריך למוסרם לגזבר כמ"ש הרמב"ם ז"ל א"כ בלא"ה ל"ש מצות שילוח האם ולמה צריך הטעם משום תקח לך וזה א"ש ת"ל כיון דאינו ניטלו הרי ליכא מצוה דשלוח האם ויש הרבה לפלפל בזה ואין רצוני להאריך בזה:

ט) (שם י"א י"ב) לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך וגו' כנפות כסותך וגו' וברש"י ז"ל מן הספרי גדילים תעשה לך אף מן הכלאים לכן סמכן הכתוב עכ"ל והנה פשטות לשון הקרא נראה דמיירי בחוטי לבן ובפרט לפמ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפ"א מה' ציצית דמצות תכלת אין להם מקום אלא כשכבר יש חוטי לבן ועי"ש שמתרץ בזה דעת הרמב"ם ז"ל דנראה מדבריו דלכתחילה הלבן מעכב התכלת וא"כ הכא דאמרה תורה סתמא גדילים תעשה לך אף מכלאים נראה דקאי על מצות לבן וא"כ מוכרח דגם בלבן הותרה כלאים וזה נראה כוונת הש"ס מנחות דל"ט ע"ב אבעי' להו של פשתן מה שיפטרו בשל צמר כו' א"ד כיון דכתיב ל"ת שעטנז גדילים תעשה לך ל"ש צמר בפשתים ול"ש פשתים בצמר ת"ש כו' חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר ועי' בד"מ ע"א גבי סדין בציצית דב"ש פוטרין גזירה משום קלא אילן ומקשינן לא יהי' אלא לבן ותירץ כיון דאפשר במינו וכדר"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה כיון דאפשר במינו וכבר האריך בזה מרן הב"י ז"ל בסי' י"א לבאר שיטות התוס' ורמב"ם ז"ל וטור ז"ל באלו הענינים וגם האחרונים האריכו הרבה בזה ולא הניחו מקום להתגדר אמנם בכ"ז אין ביהמ"ד בלא חידש וארשום בזה איזהו הערות מה שהערותי בענינים אלה שלא ראיתי עוד מי שידבר בזה

(א) וזה יצא ראשונה מה שנראה להסביר סברת התוס' לחלק בין היכא דאיכא תכלת ולבן דאז אמרינן דגם בלבן מותר כלאים בציצית אע"ג דאפשר במינו ול"צ כלל לבוא לידי דחוי' בתכלת דהרי בטלית של צמר תכלת הוי מינו מ"מ מותר בלבן של פשתן משא"כ אם ליכא תכלת אסור בלבוש של פשתן בטלית של צמר נראה בפשיטות דהרי אע"ג דקיי"ל דאין מעכבין זא"ז מ"מ אינו אלא מצוה אחת וא"כ לבן בלא תכלת הוי רק חלק מהמצוה ונהי דגם חלק מהמצוה דול"ת דכלאים מ"מ זה אינו בגדר הותרה ושוב א"ד כיון דאפשר במינו ויש להסביר ביותר דהנה הג' בעל שאגת ארי' בסי' ל"ב כתב להכריח כשיטת המרדכי דליכא איסור בלבישת הבגד בלא ציצית רק דמצו' להטיל ציצית בהבגד דאל"כ איך אפ"ל דאין מעכבין זא"ז ואם אין לו תכלת מטיל לבן לחודא דסוף כל סוף איך מותר ללכת בבגד לבן בלבד הא עובר בעשה דתכלת וא"ל דעשה דלבן דוחה עשה דתכלת הא מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה א"ו כדעת המרדכי דליכא איסורא כלל ללכת בבגד בלא ציצית רק דמ"ע להטיל בו ציצית לכן כשא"ל תכלת מטיל בו לבן ועי"ש שמכח זה דוחה דעת התוס' דנראה דעתם דא כא איסור ללכת בד' כנפות בלא ציצית ולת' דעת התוס' נראה דס"ל כמ"ש הפוסקים לדקדק מדכתיב בתוה"ק במצות לבן לדורותם ובמצות תכלת אינו כתיב לדורותם דמצות לבן נוהג תמיד ומצות תכלת אינו נוהג לדורות שעתיד להיות נגנז עי' בס' אור צדיקים להב"י ז"ל ובס' מהר"מ אלשיך ובאוה"ח שכ"כ ומעתה י"ל דכמו דאמרי' דעשה השוה בכל חמור מעשה שאש"ב ה"ה דעשה דנוהג לדורות דוחה עשה שאינו נוהג לדורות לכן אם אין לו אלא לבן שפיר מטיל בו לבן דדוחה עשה דתכלת ול"ש לומר מ"א כיון דלבן חמור דנוהג לדורות משא"כ תכלת וי"ל בזה טעמא דהרמב"ם ז"ל בפ"א מציצית דמחלק בין תכלת ולבן דלבן עושה לכתחילה באין לו תכלת אמנם תכלת בלא לבן אינו מותר אלא כשעושה לבן ותכלת ואפסק לבן דהוי גרדומי לבן עי"ש ולהנ"ל א"ש דס"ל לרמב"ם ז"ל דלבן בלי תכלת שפיר מותר דלבן אלים ודוחה עשה דתכלת