כלי חמדה דברים שא
Keli Chemdah Dvarim 301 · כלי חמדה דברים · free full Hebrew text
Open in the reader →הקדש כתב בהדי' דגם בקדושת הגוף שייך גזבר עי"ש וכתבנו בזה במק"א ואכ"מ] אמנם הרמב"ם ז"ל דמיירי מקדשי בה"ב ל"ש לפטור מצד דמצוה להביאו לגזבר כיון דהמצוה להביאו לגזבר הוא רק כדי לפדות אח"כ מן ההקדש א"כ אם יפדה איתו מיד קודם שיביאנו לידי גזבר ל"צ להביא אותו לגזבר כלל וא"כ אין לפטור מה"ט בשילוח לכן פירש הרמב"ם ז"ל הטעם משום דכתיב תקח לך וזה אינו שלו דה"ה של הקדש ולכן באמת אם הבנים אינו קדושים ויכול לקיים תקח לך חייב בשילוח האם ול"ש למיפטר משום דמצוה להביאו לידי גזבר כיון דיכול לפדותו כנ"ל וזה נראה נכון בשיטת הרמב"ם ז"ל
איברא דלכאו' יש לעי' אמאי לא נימא הואיל אב"מ חשוב כדידי' והרי חשבינן לי' בגדר בידו כמבואר ביבמות ריש הא"ר אמאי פשיטא לי' לרמב"ם ז"ל דפטור משלוח והר"ז דומה לאיבעי' דר"י בהושיט ידו לקן ושחט מועט סמנים דהוי איבעי' דלא איפשטא כיון דבידו ליגמר השחיטה אם חייב בשלוח והרמב"ם ז"ל פסק לעיל להלכה דחייב בשילוח וא"כ אמאי הכא פסק דפטור משילוח ונראה לכאו' דמזה ראי' לדעת הגאון רי"ט אלגזי ז"ל פ"א דבכורות סוף או"ג שכתב לחדש דמי שאסר על עצמו בקונם הנאה מן עוף פלוני היא וכל היוצא ממנה דפטור משליח משום שרא דלך ואע"ג דאי ב"מ על נדרו וחזי לי' מ"מ כיון דל"ח לי' כמות שהוא רק ע"י שאלה א"ז בגדר לך וכמ"ש הרשב"א ז"ל בת' לענין לולב ביו"ט ראשון אם אוסר עליו הנאתו עי"ש ואע"ג דאיבעיא דר"א הוי איבעיא דלא איפשטא היינו משום דהתם הוא בידו לגמרי ותלי' בדידי' בלחודא אבל בשאלה דצריך שלשה ואינו בידו ממש א"ח בשלוח אמנם יש לחלק בין הקדש לבנים וג' טעמים יש בדבר לפמ"ש הג' בעל מחנה אפרים ז"ל ה' צדקה ס"ה להכריח מדעת הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' ערכין דבהקדש ל"מ שאלה בחרטה כ"א בפתח ול"ש בזה הואיל אב"מ א"כ א"ר מהקדש לקונם דמהני שאלה בחרטה ב' י"ל דדוקא באיבעיא דר"א בהושיט ידו ושחט מקצת סמנים דנהי דהוא בידו לגמור מ"מ כיון דכמות שהוא עתה אם ישבוק לי' ה"ה טריפה אלא דבידו לשחטו ושפיר י"ל דהוא בגדר לך ולא לכלביך וגדולה מזו דעת הרמב"ן ז"ל גבי טריפות דצוה"ג דיש עצה לחתוך האבר למעלה ממקום צוה"ג ומ"מ כל זמן דאינו חותך למעלה ה"ה טריפה יאסור באכילה כיון דכמות שהוא הרי הוא טריפה וצריך שיהי' השתנות בגוף וא"כ י"ל דלענין זה אינו מועיל בידו ולכן שפיר הוי אבעי' דלא איפשטא וה"ה בהקדש כיון דמבואר בש"ס דחולין וקדשים הוי שני מינים ובב"ק דס"ו מעיקרא חולין והשתא הקדש ושה"ש כש"מ דמי ולכן הוי ג"כ בגד שונוי בגופו ולכן שפיר ס"ל לרמב"ם ז"ל דלא אמרי' הואיל אב"מ משא"כ באוסר ע"ע הבנים שפיר י"ל דחשוב בגד לך וחייב בשלוח ג' דדוקא בטריפה וכן בהקד' דאסור באכילה לכל אדם שפיר הוי בגדר לך ולא לכלביך וכן בהקדיש הוי בגדר אינו שלו משא"כ באוסר ע"ע בקונם דאינו אסור אלא לו וכיון דזה בודאי דאע"ג דאסר ע"ע הנאתו מ"מ מצי זכי בי' דל"ש בו לומר א"ז באסה"נ כיון דבידו למיתשל ואינו אסה"נ בהחלט וכיון דמצי זכי בי' נהי דאסור לו באכילה מ"מ הוי בגדר לך כיון דבעצם מותר באכילה וחזי לאחרינא וכמו באתרוג של תרומה טהורה לישראל דהוי בגדר לך אפי' למאן דבעי היתר אכילה כיון דחזי לכהן מבואר דהיתר אכילה הוי אם חזי לאחרינא וא"כ אין לדמות קונם להקדש וטריפה, ועי' בחי' הר"ן חולין דק"מ ע"ב על המשנה שכתב בזה"ל וא"כ אם הביצים נוצר בהם אפרוח שזה א"ח לשלח דכיון שהביצים אסורין קרא כאן לך ולא לכלביך אלא שיש לומר שאם הי' יכול לשום את הביצים תחת עוף אחר חייב לשלח עכ"ל ונראה שכיון בזה לאיבעי' ר"א בהושיט ידו לתוך הקן ושחט במועט סמנים כיון דבידו לגמור חייב בשלוח אמנם לענ"ד יש לעי' דהכא אינו בידו לגמרי דאינו ברור שאם יניח עתה הביצים תחת אפרוחים אחרות יתהוה מזה אפרוחים ואין זה דומה