כלי חמדה דברים רצט

דנקיבת הוושט לא הוי כ"א טריפה אינו פוסל בו שהיה ולפ"ז מוכרח לומר לר"ת דדרך שחיטה גם טריפה ל"ה דא"נ דהוא טריפה א"כ איך אפ"ל דאין שהיה פוסלת ויכול לגמור אימת שירצה הא כללא הוא דאין טריפה חוזר להכשרו וע"כ דבדרך שחיטה אינו נעשה טריפה אם גומר השחיטה לבסוף וא"כ מהו איבעיא לי' לר"א דלא יהי' חייב בשלוח כיון דאלו שביק להו מטרפה הא לר"ת ז"ל הוי כמו כל עוף דמתכשר בשחיטה ואמאי יהי' בגדר לך ולא לכלביך ונשאר בצע"ג, והנה בדרך פלפול עלה בדעתי דהנה בס' יראים סי' ס"ב הקשה על גוף דרשת חז"ל לך ולא לכלביך והא בת"ט דרשינן להיפך מדכתיב ואני נתתי לך תרומותיי ואמר רחמנא שלך יהי' להסיקה תחת תבשילך מבואר דדרשינן מלך אם הוא מותר בהנאה הוי בכלל לך ועלה בדעתי דהנה לכאו' קשה הלשון דאלו שביק להו מטרפה אמאי לא קאמר אלו שביק להו נתנבלה לכן נראה דאדרבה מכאן מוכח כשיטת ר"ת ז"ל דנקיבת הוושט הוי רק טריפה והנה בטריפה מבואר בתורה דלכלב תשליכון אותו ודעת התוס' יומא דל"ו דהוא מ"ע להשליך לכלב ונראה דאפי' אם נעשה נבילה אח"כ נשאר עליו המצוה דלכלב תשליכון אותו ואינו במצוה דנבילה במכירה ונתינה אלא בעשה דהשלכה לכלב וראי' לזה דהרי הקרא דבשר בשדה טריפה ל"ת היינו אם טרפה ארי ומתה מבואר דטריפה אף שנעשה נבילה יש מ"ע דלכלב תשליכון אותו וכן מוכרח לפ"ד הרמב"ן ז"ל דדריסה הוא משום סכנה ובעלי הפשט כתבו דמשום זה אמרה תורה להשליכו לכלב ולא ליתנו לגר וא"כ מבואר דכוונת התורה אפי' אם מתה אח"כ א"כ ממילא ה"ה דכל טריפה אף שהוא נבילה אין בו עשה דנתינה לגר כ"א עשה דלכלב תשליכון אותו ומעתה י"ל דבאמת היתר הנאה הוי בכלל לך רק דטריפה כיון דאין לו לשים הנאה רק מ"ע להשליכו לכלבו דרשינן לך ולא לכלביך והא דממעטינן גם עוף טמא מזה נראה דגם עוף טמא כיון דסחורה בדברים האיסורים דאורייתא א"כ ליקח עוף טמא לזכות בו מן ההפקר ולמכרו וליתנו לנכרים זה איסור מה"ת דאינו בגדר נזדמן א"כ ג"כ לא משכח"ל דרך הנאה כ"א להשליכו לכלבים לכן נתמעט ג"כ מלך ולא לכלביך אמנם נבילה דשייך בי' הנאת מכירה ונתינה ג"כ ושרי בכל הנאות הוי בכלל לך וחייב בשלוח וי"ל בזה פירש הגמ' באבעיא דר"א דבכל עוף אם לא שחט להו אע"ג דסוף כל סוף תמית מאלי' מ"מ לא תהי' טריפה כ"א נבילה והוי בכלל לך משא"כ בשחט מועט סמנים כיון דאם לא יגמר השחיטה הרי אגלאי מילתא למפרע דנטרפה ע"י השחיטה במקצת דאם אינו גומר השחיטה הרי לא הי' בדרך שחיטה ושוב הוי טריפה וא"כ כשתמות ה"ה טריפה ואין לו הנאה אחרת כ"א להשליכו לכלב והוי בכלל לך ולא לכלביך או כיון דבידו נגמור את השחיטה קודם י"ב חודש ויתכשר ויהי' אגמ"ל דלא הי' טריפה והוי בכלל לך ולא לכלביך ונסתעי' מזה לגמרי שיטת ר"ת ז"ל דנקיבת הוושט הוי רק טריפה ולכן אין שהיה משהו פסלת בו וכשגמר את השחיטה אגמ"ל דלא הי' בגדר טריפה אבל בשלא גמר את השחיטה ומתה הרי הוא טרפה למפרע ויש עליו עשה דהשלכה לכלב, איברא דכ"ז רק לפלפולא אמנם לקושטא דמלתא ברור הדבר לפ"ד כל הפוסקים דא"ח בשלוח האם כ"א כשיש להבנים היתר אכילה וא"ר מתרומה טמאה כיון דכתיב תרומותיי דמשמע שני תרומות והיינו ת"ט ולכן ע"כ לך להיתר הנאה הוא דאתא אבל בכ"מ דרשינן לך להיתר אכילה ג"כ וכמ"ש התוס' סוכה בזה

ומה שנראה בישוב שיטת ר"ת שלא יקשה עליו מהסוג' דכאן לכאו' עלה בדעתי לפמ"ש האשכול דלמ"ד ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף נקיבת הוושט נבילה א"כ לכאו' צ"ע דברי ר"ת ז"ל אך י"ל לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחולין ד"ל שם דאף דס"ל לרבא ישנו לשחיטה מתוע"ס מ"מ בבהמה דאינה מתכשרה אלא בשחיטת רוב שני סמנים אינו נקרא בגדר שחיטה קודם שחיטת רוב סימן אחד עכ"פ א"כ שפיר י"ל דאם שהה במיעט