כלי חמדה דברים רצז

(ה) והנה ק"ל בסוגי' שם דהא דמקשינן בגמ' מאי אולמי' דהאי עשה מה"ע לפמ"ש הפוסקים דמ"ע דשלוח הקן הוא רק באם רוצה ליטול הבנים אבל אם אינו רוצה ליטול הבנים אפי' א"נ דהלאו איכא בכה"ג דהאם אסיר ליקח בכל פנים אבל א"ח בשילוח האם א"כ כיון דאמרת דבנטלה ע"מ לשלחה ליכא לאו כ"א עשה וא"כ מהכ"ת דידחה העשה דטהרת מצורע העשה דשילוח הא בידו שלא ליטול הבנים ולא יהי' חייב בעשה דשילוח וכיון דאפשר לקיים שניהם ל"א עדול"ת ולכאו' עלה בדעתי דאפי' לדעת הפוסקים הנ"ל דעשה דשילוח הוא רק להתיר לקיחת הבנים אבל אם אינו רוצה בהבנים ליכא העשה דשילוח האם ה"ד כ"ז שלא זכה בהבנים אבל אם כבר זכה בהבנים וחל עליו עשה דשילוח שוב א"א להפקיר הבנים בחזרה וליפטר מעשה דשילוח שכבר נתחייב בה דכיון דזכה בהבנים הרי חייב לשלוח ושוב א"א להפקיע חיוב השילוח בשום אופן, איברא דמדברי הר"ן ז"ל בחדושיו לחולין דקל"ט ע"א בהא דאמרי' בגמ' דעוף טהור שהרג את הנפש פטור משילוח דאמרי' דמיירי בדלא גמר דיני' ואעפ"כ פטור משילוח משום דבעי' לאתויי' לבי' דינא וקיומי בי' ובערת הרע מקרבך כתב הר"ן ויש שהק' וליתי עשה ול"ת דשילוח ולדחי' עשה דובערת ותי' דעשה ובערת עדיף טפי מפני שזה ע"כ עליו לבערו אבל שילוח מי הי' מצוה המוטלת עליו הרי אם לא רצה ליקח הבנים פטיר מלשלחו הילכך עשה כי הא ל"ד אפי ללאו גרידא עכ"ל ואם נימא כדאמרן דלאחר שנטל הבנים שוב ליכא עצה להפקיע עשה דשילוח שכבר נתחי' בה א"כ הר"ז מוטל עליו בע"כ וא"כ אמאי אמ' רבינא בפשיטות דעוף טהו' שהרג את הנפ' פטור משילוח הא היכא דזכה בהבנים יתחייב לח מצד דעשה דשילוח ולאו דל"ת ידחה ה שה דבערת הרע אך י"ל בפשיטות דבכה"ג דזכה בהבנים תחילה טרם ששלח האם כיון דעביד אסורא כמו דאמרי' בגמ' דאסור לזכות בהבנים קודם שמשלח את האם אם כן הוי עשה ע"י פשיעה וא"ד ל"ת ומכש"כ עשה אך יש לדחות דאין זה בגדר עשה ע"י פשיעה כיון דאפי' אם לא עביד אסורא איתא להמצוה אם רוצה לזכות בהבנים לשלח מקודם את האם ונהי דהוא עביד אסורא בזה שזכה בהבנים תחילה מ"מ לא מקרי עשה ע"י פשיעה ומכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דהוא רק איסור דרבנן לזכות בהבנים תחילה בודאי נראה דגם בכה"ג עדול"ת ונראה קצת מדעת הר"ן ז"ל דכיון דאמרי' דשלוח הוא רק מתיר כדי ליקח הבנים לכן אפי' אם כבר זכה בהבנים אם רוצה להפקירם שנית נפקע העשה דשלוח ולכן א"ש דל"ש בזה עדול"ת וא"כ הדר"ל קו' דאיך שייך לומר דעשה דטהרת מצורע ידחה עשה דשלוח והוא יזכה בהבנים כיון דאפשר לקיים שניהם כנ"ל ולכאו' עלה בדעתי לתרץ עפ"ז דקדוק לשון המשנה לא יטול אם על הבנים אפי' לטהר את המצורע שלכאו' צ"ע דמדקדוק הלשון נראה דבא לטהר מצורע אחר ואמאי לא קתני אפי' לטהר א"ע מצרעתו ולהנ"ל א"ש דזה אינו רבותא כיון דאפשר לקיים שניהם שלא יזכה בהבנים ולא יהי' עליו עשה דשלוח ויכול לקחת האם להיות צפור המשלחת ולכן קמ"ל דאפי' אם הוא א"צ לטהר את עצמו אלא אחר צריך לטהר א"ע דה"א דידחה עשה דטהרת מצורע עשה דשלוח והכא ל"ש לומר דהוי אפשר לקיים שניהם דהוא אינו מחויב להפסיד ממונו משום שחבירו יטהר מצרעתו ולכן הו"א דעשה דוחה משום דגדול השלו' וגם הכא פי' הסוגי' כן הוא דצריך לטהר אח המצורע לאדם אחר לכן א"ז בגדר אפשר לקיים שניהם שהוא יפסיד את הבנים ושפיר הו"א דדחי עשה דטהרת מצורע עשה דשלוח איברא דעדיין אינו מת' דאפי' א"נ דזה אינו בגדר אפשר לקיים שניהם להפסיד הבנים מ"מ יקשה מה מקשה הגמ' מאי אולמי' דעשה דטהרת מצורע מעשה דשלוח הא עשה דטהרת מצורע הוא עשה מוכרחת ועשה דשלוח אינה עשה מוכרחת אם לא טול הבנים א"כ אע"ג דלא הוי בגד אפשר לקיים שניהם מ"מ העשה קיל וכמ"ש