כלי חמדה דברים רצו

עתה שהוא גם ת"ט ויש עליו חיוב לשרפו מצד ת"ט ומצות שריפת קדשים אינו מקיים ע"י נכרי וא"כ ממילא א"א לשרפו ביו"ט ע"י נכרי משום דמבטל עי"ז מצות דשריפת קדשים וא"כ גם מצד חמץ א"ע לשרוף ביו"ט ושפיר עובר בב"י והארכתי בזה בח' לסוגי' דהואיל לברר הענינים ואכ"מ

(ד) והנה כ"ז כתבנו לפלפולא ובררנו קצת ענין דלאו הנל"ע אם מנתק לגמרי מה שלא מצאתי עוד מבואר באחרונים אמנם לעיקרא דמילתא בביאור הסוגי' שהתחלנו בה במה דר"נ מר בר"א בנטלה ע"מ לשלחה אני נבוך מאד הפירוש בזה ומה שכתבנו דהפי' בנטלה לזכות בה ע"מ לשלחה לבסוף לכאו' צ"ע דלמה זכה בה כיון דרצונו לשלחה ועלה בדעתי לפרש הסוגי' לפמ"ש היש"ש בסוף חולין במשנה דלא יטול אם על הבנים אפי' לטהר את המצורע שכ' בזה"ל ונראה בעיני דלא מבעי' להאי דשחיטה דמבטלינן למצוה דשילוח לגמרי אלא אפי' להאי דשילוח ואע"ג דלא מבטלינן למצוה דשילוח לגמרי שהרי עתידין אח"כ לשלוח ע"פ השדה ולקיים בה מצות שילוח אפ"ה לא מבטלינן מצות שילוח בשעתה לצורך מצוה אחרת עכ"ל והנה מבואר מד"ק דבכה"ג אינו מקרי ביטל מצות שילוח לגמרי אלא משום דחביבא מצוה בשעתה אסור להשהות המצוה ולקיים בה גם מצות שילוח מצורע ולענ"ד י"ל לפ"מ דקיי"ל דאין עושין מצות חבילות חבילות ולדעת הפוסקים דמצ"כ מה"ת י"ל דהוא מה"ת כמש"כ האחרונים ומעתה אם לוקח את האם ע"מ לשלחה וצפור המשתלחת למצורע הוי בגדר מבטל העשה דשלוח הקן כיון דעושה מצות השילוח לטהר את המצורע ומעתה י"ל דזה פי' הגמ' ל"צ שנטלה ע"מ לשלחה דהיינו הא דדרשינן שלח אפי לדבר מצוה אסור להשהותה היינו אם נטלה ע"מ שתהי' צפור המשולחת לטהר את המצורע דבכה"ג לאו ליכא כיון דאינו רוצה לזכות בה אבל עשה איכא דעי"ז שנטלה לטהרות מצורע הוי בגדר מבטל העשה דשילוח אמנם לא מצאתי מבואר אם הלאו דלא תקח האם על הבנים הוא רק אם רוצה לזכות בה א"ד דכל שיקח אותה עובר על הלאו אפי' אם אינו רוצה לזכות בה ומלשון המשנה לא יטול האם על הבנים ולשון זה קאי על טלטול בעלמא כמבואר בהרבה משניות דמס' שבת ונראה דבכיוון משנה המשנה מלשון הקרא דכתיב לא יקח וכתבה לא יטול להורות לנו דאין כוונת הקרא על קנין דוקא כמו קיחה בשדה עפרון אלא על לקיחה ביד אפי' בלא קנין ונפ"מ גדולה לדינא דאם צריך קנין כמו בגזלן שאינו נעשה גזלן אלא אם ירצה לקנותה א"כ בנטלה ע"מ לשלחה ואם לא שלחה לא יזכה בה א"כ אינו עובר על הלאו כלל משא"כ אם הלקיחה גרידא הוא בלאו א"כ בנטלה ע"מ לשלחה הוי כמו גוזל ע"מ להשיב, ובאמת גם בזה יש לעי' אם בצפורי מצורע צריך שיהי' שלו ואפי' א"נ דצפור השחוטה כיון דשוחט אותה ממילא הוא שלו אבל צפור המשתלחת אולי י"ל דאפי' אם אינו רוצה לזכות בה כלל יכול לקיים בה מצות שילוח כיון דאינו בגד' הקדש שיהי' צריך שלו ומעתה י"ל דאפי' אם צריך לטהר את המצורע א"צ לזכות בה כלל ולכן בנטלה ע"מ לשלחה לטהרת המצורע א"נ דצריך דוקא שירצה לקנות ובלא"ה אינו עובר דבלאו הכא ליכא עבירה כלל שיכול לקיים בה מצות שילוח אפי' אם אינה שלו כנ"ל ופשיטות דברי המרש"ל ז"ל ביש"ש הנ"ל דפשיטא לי' דלאו ליכא אפי' אם נטלה לטהר את המצורע נראה דס"ל דל"צ זכי' כלל בזה דאל"כ דילמא גם לאו איכא ומסוגי' זו דנטלה ע"מ לשלחה דמבואר דלאו ליכא הרי י"ל דהכא א"ר לזכות בה כלל וכפי' הקונטרס אחרון דהנטילה הוא לשלוח וכיון דמהרש"ל ז"ל לא אסיק אדעתי' לפרש הסוגי' כדאמרן כיון שכתב דין זה מדעת עצמו מסברא א"כ ק"ט שלא חקר כלל בענין הלאו כיון דנוטלו לצרכו עובר על ל"ת האם על הבנים א"ו דס"ל דא"צ לזכות בו כלל אם לקחו לצורך טהרת מצורע דל"צ להיות שלו בזה ולזאת הוי כנטלו ע"מ לשלחו רק שמשהה בשילוח ומבטל רק המצוה בשעתו וצ"ע בכ"ז: