כלי חמדה דברים רצד

דשלך א"א רואה כו' ומעתה י"ל דהפירוש בגמ' ג"כ כגון שנטלה ע"מ לשלחה דהנה נראה דהאיסור דלא תקח את האם הוא ברוצה לקנות האם הא אם נטלה בלי שירצה לקנותה ליכא איסורא כלל ואינו עובר על הלאו א"כ י"ל דהפי' כגון שנטלה לזכות בה ע"מ לשלחה אח"כ ואם לא ישלחה אינו רוצה לזכות בה דבכה"ג לאו ליכא כיון דמשהה ע"מ לשלחה ליכא איסורא ואין לחוש שלא ישלחה דא"ל ישלחה לא עביד איסור בנטילתה כיון דלא נתכוין לזכות בה ואם אמנם א"נ שלח מעיקרא משמע לא סגי בזה וצ"ל כפי' הקונטרס אחרון אמנם מדקדוק לשון הגמ' נראה דבא לתרץ שלחכמים דהוי לאו הנל"ע בנטלה ע"מ לשלחה ליכא איסור כלל ומותר אף לכתחילה ומוכח כדעת הר"י ז"ל דמשהה חמץ ע"ל לבערו אינו עובר עליו כשמבערו לבסוף אך ז"ד אם אינו מבערו לבסוף אפי' באונס לא עביד איסורא למפרע אבל כשעבר אם אינו מבערו אסור לכתחילה לעבור על הלאו על סמך שיקיים העשה וא"ש קושית השאג"א ז"ל על הר"י ז"ל מהא דר"א ס"ל דלא תקרא שם עד שתאפה דהתם מודה הר"י ז"ל דאין עצה לעבור לכתחילה על ב"י על סמך שיבערנו לבסוף

(ב) אמנם כן בעיקר הדבר שכ' השאג"א בפשיטות דבלאו הנל"ע אף כשמתקן הלאו ע"י העשה מ"מ איסורא עבד יש להעיר בזה מדברי הר"ן ז"ל דמס' מכות פ' אהה במשנה דנוטל אם על הבנים שכתב בזה"ל והלכה כחכמים הילכך אם נטל האם מעל הבנים ישלחנה ויפטור ממלקות או מהאיסור שעשה כגון האידנא דליכא מלקות עכ"ל נראה מלשון ר"ן ז"ל דהעשה א"י לנתק מלקות ואיסור ואם חייב מלקות כגון שהתרו בו אז מנתק העשה רק המלקות והאיסור איכא אמנם במקום דליכא מלקות אז העשה מנתק האיסור והו"ל כאלו לא עבד איסורא והערני לזה כבוד ידידי המנוח הרב הגדול מוה"ר פינחס דומו"צ דפ"ק דווארהט ויש להסביר הדברים דכמו דקיי"ל דעשה אינו מנתק לתרי לאווין ה"ה דאינו מנתק מלקות ואיסור ולפ"ז עמדתי על דקדוק הלשון ברש"י ז"ל חולין דקט"ו ע"א דמקשינן בגמ' שילוח הקן ליתסר וכתב רש"י ז"ל בזה"ל כגון נטל האם מעל הבנים ובא לפנינו וחייבנוהו לשלוח כדתנן לקמן משלח ואינו לוקה תאסר לאכילה עולמית דהא נעבדה בה עבירה עכ"ל ולכאו' צע"ג על אריכות הלשון ברש"י ז"ל הא זיל קרי בי' רב הוא שלח תשלח את האם כו' אמנם להנ"ל יובן היטב דהי' קשה לרש"י ז"ל כיון דקיים העשה ותיקן הלאו איך הוי בגדר נעבדה בה עבירה לכך פירש"י ז"ל דמיירי בנתחייב מלקות שבא לפנינו ואנחנו חייבנו אותו לשלוח כדי שלא ילקה כמו דקיי"ל משלח וא"ל וא"כ כיון דצריך הי' לשלוח שלא יתחייב מלקות הרי לא תיקן האיסור וא"כ שפיר הוי בגדר נעבדה בה עבירה וקשה ליתסר באכילה מצד ל"ת כ"ת ועי"ש ברש"י ז"ל מה שפי' בלישנא אחרינא ויש הרבה לעי' בזה ועי' בזה בס' חמדת ישראל בלאו דל"ת כ"ת מה שחקרתי באם נפקע האיסור אם נפקעה התועבה ג"כ ואכמ"ל בזה]

ויש להעיר עוד בזה מגמ' דיומא דפ"ו דתשוב' מכפרת על עשה ועל ל"ת הנל"ע ונראה מזה דה"ה על גזל תשובה מכפרת וא"כ מבואר דצריך תשובה אע"פ שע"כ קיים העשה דאל"כ אינו תשובה כדמקשינן בגמ' בכ"ד אי עשה תשובה מה בעי גבי' והנה בגזל ל"ש מלקות כלל כיון דניתן לתשלומין וא"כ נראה לכאו' דאפי' בקיים העשה ג"כ איכא אסורא וצריך תשובה אמנם י"ל דהא דצריך תשובה היינו בלא קיים העשה אלא שילם את הגזילה אמנם גוף הגזילה לא החזיר וכ"כ במק"א שדעת הרמב"ם ז"ל דבכה"ג אינו בגדר נל"ע ולכן צריך תשובה אבל במשיב גוף הגזילה אה"נ דתיקן לגמרי ואף איסורא ליכא וא"צ תשובה על איסור גזל אלא שצריך לפייס את חבירו משום דציער אותו ולפי"ז י"ל בטו"ט ודעת ביאור דברי התוס' חגיגה ד"ה ע"א ד"ה הא יראוני מוחלין שכ' בזה"ל גבי עושק ש"ש כתיב כתיב דהו"ל ל"ת ופליגי דר"י פרק בתרא דיומא דאמר תשובה תולה ויוה"כ מכפר עכ"ל