כלי חמדה דברים רצג

אמנם כ"כ לעיל דאיסור דלא ילבש גבר הוא רק במתכוין ליפות להיות כאשה הא בלא"ה ליכא איסורא ולכן כיון שהי' המנהג בין האומות לסימן אבילות לגלח את זקנם על המת אסרה תורה גילוח הזקן בישראל שמטעם לא ילבש גבר אינו אסור כיון דאינו מתכוין ליפות אלא להתאבל ולכן אינו אסור אלא בתער ולכן במשנה ג"כ נסמכו לאוין אלו להורות דדוקא אם מתכוין להתאבל דאינו אסור משום ל"י גבר אז אינו אסור מה"ת אלא בתער משא"כ במכוין ליפות אסור אפי' שלא בתער משום לא ילבש גבר ולענ"ד ראי' גדולה מזה דאיכא בגילוח הזקן איסור דלא ילבש גבר והנה ראיתי בשערי תורה ח"ג שו"ט הרבה רבנים בזה אי יש בגילוח הזקן איסור דלא ילבש גבר רב אחד הביא מת' הרשב"א ז"ל ח"ד סי' צ' כיון דזקן אינו כנגדן בנשים לא שייך לא ילבש גבר ש"א ורב א' כתב משום דבאשה הוא ממילא א"ז בגדר לא ילבש ורב אחד כתב לפ"ד הפרישה אם גם הנכרים לובשים כן ל"ש בזה לאו דלא ילבש וכל דבריהם אין להם יסוד דהמעי' בתשובת הרשב"א ז"ל הנ"ל יראה דהשואל נסתפק לומר כן אמנם מתשובת הרשב"א ז"ל נראה מבואר דס"ל להיפך ומשם נראה סתירת הדברים לדמות זה לדברי הפרישה דהרי ז"ב דסוף כל סוף גם הנכרים עושים כן ליפות את עצמן וזה היא יופי המיוחד לנשים א"כ אף אם כ"ע עושים כן בכל זאת שייך בזה לא ילבש וכמ"ש הרשב"א ז"ל להוכיח שם מגמ' דנזיר ויש עוד הרבה להאריך ולברר הדברים אמנם מפני שראיתי לכ"ת הביא בשם הגה"ק בעל צמח צדק החדש זצללה"ה שהאריך טובא בזה ובפה אינו בנמצא ע"כ אמרתי פה תהי' שביתת קולמסי והי' זה שלו' וברכה כאו"נ

ח) (שם ו' ז') כי יקרא קן וגו' לא תקח וגו' שלח וגו' הבנים תקח לך וגו' ארשום בזה איזה הערות במצות שילוח הקן לתועלת התלמידים וזה יצא ראשונה

(א) במס' חילין דקמ"א ע"א אלא אמר מר דר"א כגון שנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא והנה הג' בעל שאגת ארי' ז"ל סי' פ"א יצא לחלק ע"ד הר"י ז"ל בתוס' פסחים דכ"ט ע"ב דס"ל דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר באותו שהיה אם הוא מבערו לבסוף והק' וכי מותר לגזול ע"מ להשיב ועוד הרי גם במשיב את הגזילה אינו מנתק אלא ממלקות אבל איסורא איכא עי"ש מה שהאריך בזה אמנם עומד לנגדו סוגי' זו דנראה מבואר דנטלה ע"מ לשלחה אינו עובר בלאו אך כתב דאא"ל דפירוש הגמ' כפשטא דהרי מבואר בסוגי' דאם גם לר"י דס"ל שלח מעיקרא משמע א"ע ולדידי' לאו נל"ע הוא כלל וא"כ אא"ל דזה פירוש הגמ' ועי"ש שלא ביאר הסוגי' ועי' בקו"א לסי' ל"ג שכ' לבאר הגמ' שנטלה לא להחזיקה אלא לשלחה דבכה"ג פשיטא דאין איסור בלקיחה אמנם הלשון שנטלה ע"מ לשלחה אינו משמע כן ועל מנת מיותר לכן נראה ביאור הסוגי' ונקדים לת' קושית השאג"א על הר"י ז"ל שכתב דמשהה חמץ עמ"ל אינו עובר עליו דאפי' א"נ באם מתקן את הלאו גם איסור לא נשאר אבל מ"מ איך אפשר לומר דמותר לכתחילה לעבור עבירה ע"מ לתקן אח"כ ודא ודאי קשי' גדולה הוא ואין שום סברא לומר דמותר לכתחילה להחמיץ עיסה ע"מ לבערו אח"כ וגדולה מזו כתבו המפורשים הטעם דאין עדול"ת אלא אם היא בעידנא משום שמא ימות ולא מצי לקיים העשה א"כ מכש"כ לעבור לכתחילה על לאו לקיים עשה אח"כ ולתקן הלאו אפי' א"נ דאם תקנו ליכא איסור כלל בודאי אסור לכן נראה דכוונת הר"י ז"ל בפשיטות דהרי הוא כתב זאת לת' קושית, התוס' דאיך אפ"ל דאוכל חמץ של הקדש לריה"ג מעל כיון דהוא בר דמים להקדיש הא אסור לפדותו מיד הגזבר מצד איסור ב"י ע"ז תי' הר"י ז"ל דהוי שפיר בר דמים משום דיכול לפדותו מן הקדש כדי שיבערו לבסוף ואם אולי יארע לו אונס או פשיעה שלא יבערו אינו פודה אותו כלל וא"כ כיון דמשהה חמץ עמ"ל אינו עובר באותו שהיה הרי ממנ"פ אין חשש שיעבור על ב"י דאם יבערו לבסוף הרי לא עבר כלל ואם לא יבערו הרי אין הפדיון חל והוי של החדש ולא עבר על ב"י