כלי חמדה דברים רצא

לכ"ע חייב ליתנו עכ"פ בתורת צדקה לעניי' נרא' לה"ר ממשנה דעדיות פ"ד מ"ג דחשוב מקודם קולי ב"ש וחומרי ב"ה דין זה דהפקר לעניים והוי קולא דלב"ש פטור מן המעשר ולב"ה חייב במעשר ואח"כ חשוב במשנה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה אם הי' כל עומר מקב קב ואחד מב' קבין דלב"ש אינו שכחה ולב"ה שכחה וקשה טובא א"כ ברישא הוי לענין זה מחומרי ב"ש וקולי ב"ה דלב"ש הוא לעניים ולב"ה הוא לבעה"ב אמנם להנ"ל א"ש דגם ברישא לב"ה חייב ליתנו לעניים בתורת צדקה עכ"פ וא"כ גם ברישא הוי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה איברא דלכאו' אכתי קשה הא מ"מ יש לומר ברישא דהוי מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה דלב"ש דהוי הפקר גמור ל"מ שאלה דל"מ שאלה בהפקר משא"כ לב"ה דל"ה הפקר נהי דמחויב ליתנו לעניים בתורת צדקה מ"מ הרי מהני שאלה וא"כ אכתי הוי חומר' לב"ש וקולא לב"ה אך י"ל דז"א דלב"ש לשיטתם דס"ל דא"ש בהקדש דהקדש טעות הוי הקדש וכבר כתב הרשב"א ז"ל דבצדקה ג"כ אמרי' אמל"ג כמס"ל א"כ לב"ש גם א"נ בזה כב"ה דל"ה הפקר ולא מהני אלא בתורת צדקה ג"כ ל"מ שאלה א"כ זה שהוי הפקר לב"ש אינו מחומרי ב"ש דלשיטתם אפי' אם אינו הפקר ג"כ לא מהני שאלה לכן שפיר אמרי' דהוי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דנפ"מ לענין מעשר דלב"ש פטור מן המעשר ולב"ה חייב במעשר עכ"ל בחידושינו שם. אלה הדברים העתקתי מחי' למשניות ומזה תראה כי הרגשתי בכל מה שכתבת והדברים נכונים דרך פלפול ואם אמנם כי בעיקר חידוש דין שכתבתי לדעת הרז"ה ז"ל אם הלוקח מפקירו מקודם שוב אין המוכר יכול לחזור יש לעי' עוד וכן במ"ש לפרש הסוגי' דלא הי' שם קנין אחר אלא מעות יש לדחות די"ל דהקנה לו בסודר וכן הראו לי עתה בס' מעין החכמה מ"מ גוף הדברים נכונים והי' בזה שלו' וברכה כאו"נ

ז) (שם ה') לא יהי' כלי וגו' ולא ילבש גבר וגו' הנני להעתי' בזה מ"ש בתשוב' לכבוד הרב החריף החסי' מוהר"מ דאנציגער קראן ז"ל מווארשא וז"ל שם השגתי קונטריסיו היקרי' אשר בו יצא בתשובה לאסוף אמרים אמרות טהורות בענין גילוח במספרים שלא כעין תער ולהראות כי האיסור יש לו מקור נאמן בדברי הראשונים ויפה הביא דברי התרגום יונתן דקרא דלא ילבש גבר שמלת אשה וד' הרשב"א בתשובה שכתב דזה בגדר לא ילבש גבר וכל יקר ראתה עינו בזה ויש"כ על עמלו בזה ולמען להשתעשע אתו בד"ת ארשום בזה איזהו הערות מה שהערותי מה שיש לעי' בענין זה הנה ז"ב ומוסכם מכל החכמים דגילוח הזקן במספרים אף שלא כעין תער בדורות הקודמים הי' לחרפה ולבוז כמו שהביא כ"ת ואני הראיתי לדעת לתשובת המינים שרצו להוכיח מירושלמי דמגלחין זקנם לומר דכל גילוח שאסרה תורה הוא רק על מת כמו שאר הלאוין שנאמרו בתורה בזה והראיתי להם דבר אחד מהחפשים היותר מפורסמים שברור בעיניו שט"ס בירושלמי וצ"ל מגדלין זקנם מטעם זה דגילוח הזקן במספרים שלא כעין תער בישראל לא הי' סימן שלות כי אם סימן אבילות וכיון שכן יש להעיר בהא דמבואר במשנה דנדרים דס"ה ע"ב פותחין לאדם בכתובות אשתו כו' אמר לי' ר"ע אפי' אתה מוכר שער ראש ובגמ' שם מטלטלי מי משתעבדי לכתובה כו' ושער ראשו מטלטלי הוא וברא"ש ז"ל בעומד ליגזז ומשנה סתמא קתני אפי' בעומד ליגזז מבואר מזה דשער שאין עומד לגזז הוי בכלל קרקע ומשתעבדי לכתובה א"כ אמאי לא אמר לו ר"ע אפי' אתה מוכר שער זקנך וא"ש בפשיטות דשערות הזקן לכ"ע אינו עומד לגזז ודינו כקרקע והם משועבדין לכתובה ובכלל למה לא הזכיר ר"ע שערות הזקן כלל כ"א שער הראש ודרך פלפול י"ל יותר דהרי התוס' הק' דמוב"מ דחייבה רחמנא היכא משכח"ל הא הוי כפירת שעי"ק וא"נ על כפירת שעי"ק ותי' דל"ל קרקע או מחל לו השיעבוד וקשה כיון שמבואר דשערות הזקן אינו עומד לגזז ודינו כקרקע א"כ לא יהי' משכח"ל מוב"מ כ"א כשאין לו זקן דביש לו זקן הרי תמיד אית לי' קרקע