כלי חמדה דברים רצ

דפרכינן בגמ' מי הוי הפקר כה"ג וצ"ע לענ"ד דהתם כיון דר"י לא הפקיר לעניים לחוד שפיר אמרי' דאם אינו הפקר לכל אינו הפקר כלל כיון דאין בו תורת צדקה משא"כ במפקירו לעניים לחוד שפיר י"ל כיון דיש בו תורת צדקה ומחויב ליתן להם בתורת צדקה א"כ אם זכה בו עני לא מפקינן מיני' ונראה שדעת הר"ש ז"ל דאפי' א"נ דיש בו חיוב ליתן מכח צדקה הוא רק מצוה דרמי' עלי' אבל אין העניים יכולין לזכות בהן בע"כ כיון דבאמת אין בו תורת הפקר ואכתי הוא שלו וברשותו רק דמחויב ליתנו לעניים אבל בע"כ אין יכול ליטול ממנו אמנם פשטות דברי הר"ש ז"ל מורה שאין עליו חיוב כלל ליתנו לעניים שו"ר בס' נפש חי' חאה"ע סי' ט"ז הביא בשם מורי מאורן של ישראל הגאון מקוטנא זצללה"ה שכ' לחדש דנהי דלב"ה אינו הפקר עד שיהי' הפקר לכל ה"ד שיהי' בתורת הפקר שיפטור ממעשר אבל מ"מ מהני בתורת יאוש ופליגי רק לענין מעשר ומורי הגאון המחבר ז"ל השיב עליו מדמקשינן בגמ' על ר"י בר"י ומי הוי הפקר כה"ג מבואר דגם בתורת יאוש ל"מ דאל"כ מה קשי' הא שוב לא יהי' חשש גזל כיון דנתיאשו הבעלים ודרך פלפול נראה לת' דברי מורי ז"ל דהנה עכצ"ל דמורי ז"ל ס"ל כשיטת הנתה"מ דביאוש בעינן דוקא אתי' לרשות זוכה לכ"ע דאל"כ גם מצד יאוש צריך לפטור מן המעשר וז"פ ומעתה י"ל דהנה לכאו' קשה בעובדא דר"י בר"י שנראה מהסוגי' שלא הי' אלא קנין מעות וכיון דקיי"ל מעות אינו קונות עכ"פ מדרבנן לכ"ע א"כ איך הי' מהני הפקירו של ר"י בר"י כיון דעדיין לא הי' שלו אמנם נראה דהנה הרז"ה ז"ל כתב דאע"ג דחז"ל אמרו מעות אינו קונות אין הפי' דאין הקנין חל כלל אלא דהמוכר יכול לחזור אמנם כל זמן שאינו חוזר הוי הקנין קנין אף מדרבנן ומעתה נראה דאם אחד קונה מחבירו דבר בקנין מעות ומפקירו הוי הפקר כיון דאז בשעה שהפקירו הוי שלו והי' מהני הפקירו ועתה הוא הפקר ואינו שלו וברשותו חל לוקח שוב אין המוכר יכול לחזור בו ושפיר הפקיר ר"י ב"י ומעתה י"ל דזה קושית הגמ' ומי הוי הפקר כה"ג הא כיון דאין הפקר לכל אינו הפקר וא"כ נהי דהוי יאוש מ"מ כיון דביאוש בעינן אתי' לרשות זוכה א"כ כ"ז שלא בא לרשות זוכה ה"ה עדיין ברשותו של ר"י בר"י שוב יכול המוכר לחזור בו מהמכירה ויהי' עדיין חשש גזל אם יחזר בו המוכר דבטל היאוש של ר"י בר"י ובאמת לכאו' יש להכריח שכן הוא פרושא דשמעתא דאל"כ יקשה טובא למה הי' צריך ריבר"י לעשות הערמה להפקיר לכלם ולומר לו שאינו מפקיר לו הא הי' לו עצה בפשיטות לומר כל מי שיזכה בו לבד מאיש הזה יהי' שלו במתנה וממילא לא יהי' איסור גזל ולמה צריך הי' להפקיר א"ו כנ"ל דבמתנה כיון דלא יצא מרשותו עד דאתא לרשות זוכה הרי ביד המוכר לחזור בו ושוב בטל מתנתו ויהי' חשש גזל מצד המוכר אמנם יש לומר קצת בשנדקדק בלשון התוס' שכ' בזה"ל אפקרה שלא יעברו על לא תגזול ולכאו' למה לא כתב בפשיטות מחשש איסור גזל לכן נראה דבאמת מצד איסור גזל הי' לו עצה להקנות במתנה אמנם כיון דמתנה לא קני' עד דאתא לידו א"כ הלוקחו ע"מ לגזול יעבור בלא תגזול במחשבה ובמעשה איסור כיון דלא קנה אותו טרם שזכה בו א"כ הוי הגבהה ע"מ לגזלו והוי גזלן במחשבה ובמעשה ועובר על לא תגזול משא"כ כשמפקירו ה"ה הפקר ואינו גזל כלל וצ"ע בכל זה שוב הראו לי שכבר הרגיש בזה הפנ"י ז"ל לפרש דברי הגמ' כדאמרן דחשש משום גזל בעת הזכי' אלא שלא הרגיש בלשון התוס' שנראה כן מדבריהם

אמנם בעיקר דברי מורי ז"ל שהפקר לעניים מהני מצד יאוש לכאו' צ"ע הסבר הדברים ואולי כוונתו כדברינו דס"ל ג"כ דחייב ליתן לעניים בתורת צדקה עכ"פ וא"כ שוב מתיאש מני' ושפיר י"ל דהוי' יאוש ובזה ממילא ל"ק מדברי הגמ' הנ"ל כיון דר"י בר"י לא הפקיר לעניים בלחוד ושוב א"ח ליתן בתורת צדקה ושפיר י"ל דגם יאוש ל"מ ובעיקר הדבר שכתבנו דהפק' לעניים