כלי חמדה דברים רפט

וכבר הכריחו הפוסקים בהא דאיבעי' בגמ' אי קבורה משום בזיוני או משום כפרה היינו קבורה לגמרי לכסותו בעפר למעלה ג"כ ולדעת הר"ח ז"ל מה"ת סגי בקבורה בארון ועי' מ"ש בזה בכלי חמדה פ' חיי שרה אות ב' בת' להרב מאלטונא ז"ל ובדברי הרביד הזהב בפרשתינו בקרא דכי קבור תקברנו מה שהאריך בזה והא דצריך קרא דבה בזקן ואינו לפי כבודו היינו אפי' אם יש קוברים אחרים ואינו מת מצוה דרק הוא בגדר גמ"ח לכל אחד מישראל שיעסקו עם המת וע"ז ילפינן מקרא דבה דגם זקן ואינו לפי כבודו ללוות המת הזה ולהתעסק בקבורתו מ"מ חייב והטעם בזה דזקן ואינו לפי כבודו אינו פטור אלא במקום אנשים חיים שיכולין למחול על כבודם אז מחויבי' הם מפני כבודו של זקן למחול על כבודם לכן בעדות ובאבידה אינו מחויב זקן ואינו לפי כבודו אבל בנוגע לגמ"ח של אמת דקבורת המת כיון דהמת חפשי ופטור מן הכבוד לכבד את הזקן אז הזקן מחויב באינו לפי כבודו ג"כ וממילא ילפינן דה"ה להצלת נפש מישראל כיון דאינו יכול למחול על הצלתו ואינו רשאי למחול לזאת ל"ש בזה לפטור זקן ואינו לפי כבודו ויש לעי' בתוס' שם ד"ה אלא לזקן ואלפ"כ דנראה לכאו' דקשיתם דהי' ס"ל דכבוד זקן דומה למת מצוה ועי"ש, אמנם נראה דלתרוצם מודים לסברתינו דהפירש דאמרינן מבה לזקן ואינו לפי כבודו היינו אפי' אם אינו מ"מ ודו"ק היטב בכ"ז

וראיתי בדבריך שכתבת לפרש הא דקרי לי' הגמ' חסיד שוטה כגון שראה שאשה טבעה בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאצולא דהנה הרמב"ם ז"ל והר"ת ז"ל פליגי בזקן ואינו לפי כבודו דפטור מהשבת אבידה אי רשאי להחמיר על עצמו לעשות לפנים משוה"ד דהרמב"ם ז"ל ס"ל דרשאי להחמיר ע"ע אמנם הרא"ש ז"ל בסגיון כתב בזה"ל וירא' לי כיון שפטרה התורה את הזקן שאין לו לזלזל בכבודו איסור הוא לגבי דידי' שמזלזל בכבוד התורה במקום שאין חיוב משום ספק ממון חבירו אם הוא מחויב בו לא יזלזל בספק איסור והחכם שבא לעשות לפנים משוה"ד יוותר מממונו ויעשה כמו שעשה רשב"י אבל אין לו רשות לזלזל בכבודו עכ"ל מבואר מדברי הרא"ש ז"ל דרק משום ספק ממון של חבירו אסור לזלזל בעצמו אבל בפק"נ מודה הרא"ש ז"ל דאם רוצה לעשות לפנים משוה"ד ודאי יכול לעשות וזה גדר חסיד אמיתי שעושה לפנים משוה"ד א"כ זה שאומר שאינו לפי כבודו להציל אשה ואם אינו מצילה הר"ז חסיד שוטה כיון דחסיד צריך לקיים לפנים משוה"ד והכא כ"ע ס"ל דצריך לקיים לפנים משוה"ד וראי' להג' מוהרש"ק ז"ל א"ד והנה הפי' נכון הוא דמשו"ה קרי לי' חסיד שוטה דגדר חסיד אמיתי שעושה לפנים משוה"ד אמנם סוף כל סוף כיון דנקרא חסיד שוטה בודאי מחויב מדינא להציל דל"ה בגדר אינו לפי כבודו וכמש"כ בריש דברינו ואין מן הצורך להאריך יותר בזה

(ז) אמנם מפני שראיתי שנסתבכת בביאור עובדא דר"י בר"י שהביא הרא"ש ז"ל ומבוארת שם בסוגי' אמרתי להעתיק לך בזה את אשר כתבתי בחי' על משניות מס' פאה פ"ו מ"א וז"ל שם ב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר כו' עי' ברע"ב ז"ל מי שהפקיר לעניים דין הפקר ופטור מן המעשר כו' לכאו' יל"ד בלשון הרע"ב ז"ל שכתב דין הפקר יש לו נראה דגם ב"ש מודים דאינו הפקר בעצם אלא דין הפק' יש לו ונלע"ד בזה דבאמת גם לבית הילל חייב ליתנו לעניי' כיון דהפקירו לעניי' מחויב ליתן להם מצד בפיך זו צדקה וראי' לזה מנדרים ד"ז ע"א דאיבעי' בגמ' אי יש יד להפק' הפק' היינו צדקה א"א הפקר הוי בין לעניים ובין לעשירים עכ"פ מבואר מדברי הגמ' דלעניים לחוד הוי בגדר צדקה א"כ נראה פשוט דבהפקר לעניים גם לב"ה מחויב ליתנם לעניים בתורת צדקה אלא דפליגי אם תורת הפקר עליו ומדוקדק בזה לשון הרע"ב ז"ל דפלגתי' רק אם דין הפקר עליו דפטור מן המעשר אמנם בר"ש ז"ל כתב להיפך דלב"ה אין הפר ואפי' זכה בו עני לא עשה כלום וה"ר מב"מ ד"ל גבי עובדא דר"י בר יוסי