כלי חמדה דברים רפג

ישב על מבוכה זו בת' פנ"י חאה"ע סי' מ"ד שהביא דברי הגמ' הנ"ל והעיר בזה דיהי' אסור להציל מכח אבזרי' דג"ע אך כ"כ הבית יעקב בת' דמותר ג"ע לצורך הצלת ישראל ודוקא בהאי דהעלה בלבו טינא דאסרו חז"ל אפי' להסתכל היינו משום שגרם בעצמו אבל היכא דאונסין את חבירו להרוג והוא יכולה להציל אותו ע"י בעילה מותרת למסור נפשה ועי' בת' נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' קנ"א שכ' שאסור ומאסתר א"ר דהי' להצלת כלל ישראל ובמק"א הערותי דיש לעי' אפי' באיסורין שאינו בגדר ג"ע וגם במאכלות אסורות יהי' אסור להציל החולה במקום פק"נ לפ"מ שהסבירו הפוסקים דענין הצלה במקום פק"נ הוא משום שליחות של החולה דהוא מותר להציל עצמו בכל איסורין שבתורה ואנן שליחותי' קעבדינן א"כ באיסורין שלא שייך שליחות כגון בזה נהנה וזה מתחייב ל"ש לומר דיהי' מותר במקום סכנה והערותי בזה בהא דעוברה שהריחה דפי' רש"י דשניהם בסכנה ובר"ן שם בשם הרמב"ן ז"ל אי משום סכנת עובר היתה מותרת לאכול כיון דעובר אינה בכלל נפש להנ"ל אפי' בשביל גדול אסיר לאכול להציל את חבירו כיון דל"ש בזה שליחות אינו מותר להציל במקום פק"נ ומדברי כל הראשונים הנ"ל מבואר להיפך וצ"ל דלאו משום שליחות החולה אלא דמוטל על כל ישראל המצוה מצד עצמם להציל את ישראל בכל אופן שיכלו ואפי' אם יעברו עי"ז כל אסורי תורה לבד הג' עבירות דאין מתרפאין בהם ואם כל התורה נדחה מפני הצלת איש ישראל א"כ מכש"כ דכבוד אדם פרטי נדחה בזה מפני הצלתו של ישראל ול"ש בזה גדר ואינו לפי כבודו]

(ב) אמנם כ"ז כתבנו בהנחה המוסכמת מהג' מוהרש"ק ז"ל דהשבת גופו לא עדיף מהשבת ממונו וכמו דבהשבת ממונו אינו מחויב כ"א כשהוא לפי כבודו ה"ה בהשבת גופו אמנם לענ"ד צריכה רבה ואם אמנם כי ראיתי בקומץ למנחה להג' בעל מנחת חינך ז"ל שכ' לחדש דמאבד עצמו לדעת אין חייבין להצילו כמו בהשבת ממונו דא"ח להחזיר לו אם מאבדו מדעתו וה"ר זו דאל"כ למה לת' הגמ' דצריך קרא דל"ת ע"ד רעך לזה שאם רוצה לטבוע במים דמצד השבת ממונו א"ח להצילו לכן צריך קרא דל"ת ע"ד רעך א"ו דגם לפי האמת א"ח להצילו אמנם באמת לא ראה דברי רבינו הגדול מוהר"מ מרוטענבערג ז"ל בת' סי' ל"ט הובא דבריו בס' רביד הזהב שכ' בזה"ל דאמרי' בפ' בן סו"מ דע"ג ע"א דיליף מקרא דהרואה את חבירו טובע בנהר דחייב להצילו ולמיטרח ולאיגר אגורי ודבר פשוט אפי' צוח אל תצילינו שמצילו וחוזר ומוציא ממנו מה שהוציא עכ"ל הזהב הרי מבואר מדברי רבינו ז"ל שפשוט לי' דחייב להצילו וזה לא עלה ע"ד כלל שלא יהי' חייב להצילו כשאינו רוצה בהצלה אלא שכתב דאף השכר אח"כ צריך הנטבע לשלם אע"ג שהי' הצלה בע"כ דידי' וטעם הדבר נראה פשוט דאין לדמות גופו לממונו דאדם בעה"ב על ממונו ויכול לעשות בהן מה שירצה אמנם על גופו ונפשו אין אדם בעלים עליהם ל"מ רצינו ולכן פשיטא לגמ' דגם בלא קרא דלא תוכל להתעלם חייב בהשבה אפי' אם הוא אינו רוצה בכך ואדרבה שעוד טעם אם מאבד עצמו לדעת שחייבין אנו להצילו מצד מצות הצלת נפשות מלבד זה מצד לאפרושי מאיסורא איסור הגדיל דמאבד עצמו לדעת שיש לעשות כל מינו השתדלות שלא יעשו איסור החמור הזה ומעתה נראה דכמו דלענין זה אין לדמות גופו לממונו דבממונו אמרי' דהתורה מחלה לו מפני שאינו כבוד והפקירה את ממון הבעלים משא"כ בגופו ל"ש זה וכמו דקיי"ל דבמקום איסורא אין חכמה וא"ת כש"כ דבמקום פק"נ ועוד דלפמ"ש דבמאבד עצמו לדעת נוסף על מצות הצלה מצות אפרושא מאיסורא א"כ במאבד עצמו לדעת יהי' בודאי מחויב גם הזקן שאינו לפי כבודו להצילו מצד דלאפרושי מאיסורא אין קולא בזקן ואינו לפי כבודו ומי שנטבע באונס נימא דא"ה להצילו זה לא יתכן כלל ואין לדמות גופו לממונו בענין זה: