כלי חמדה דברים רפב

שכ' בזה"ל לפענ"ד לכאו' דין חדש דה"ד אם אינו דרך בזיון להמציל אז מחויב להצילו אבל אם הוי הצלה דרך בזיון להמשכיר אם א"י לשכור אחרים להצילו אז אינו מחיוב להצילו בגופו אם הוי בזיון כו' דאין לומר נהי דמהשבת אבידה פטור מ"מ גופו שאני מכח הפסוק דלא תעמוד ע"ד רעך מחויב להצילו דא"כ מנ"ל להש"ס דמחויב להצילו בשכר דמקשינן על הא דאמרי' בגמ' מניין לרואה את חבירו שטובע בנהר דמחויב להצילו ת"ל ל"ת ע"ד רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מניין ת"ל והשבותו לו אי מהתם ה"מ בנפשי' אבל מיטרח לאגורי לא קמ"ל מבואר מזה מצד ל"ת ע"ד רעך ליכא חיוב יותר מהשבת אבידה דאל"כ אמאי לא ת' הגמ' דנפ"מ בזקן ואינו לפ"כ א"ו דגם גופו א"ח להציל וכתב ע"ז רב אחד דז"א כלום כי מלבד שאינו שייך כלל אינו לפ"כ דהרי אף לענין השבת אבידה דממונא אמרו כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר ומפורש אמרו בסוטה ה"ד חסיד שוטה כגון דקא טבעא איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאצילה ולאסתכולי בה א"ד הרב המשיג ובא רעהו וחקרו דאדרבה מד' הגמ' דסוטה הוא ראי' מדקרי לי' רק חסיד שוטה ואמאי לא קרי לי' רשע דעובר על לאו דל"ת ע"ד רעך א"ו דאם הוא באמת אינו לפי כבודו אינו עובר בלאו כמו בממון דא"ח להשיב אם אינו לפ"כ רק דהש"ס מחדש דזה אינו בגדר אינו לפ"כ והאריכו בזה על עמודי הפלס ובקשת בזה חו"ד

ולענ"ד אין הדבר צריך תשובה כלל דברור הדבר דאחרי דמגלה לן הש"ס דה"ד חסיד שיטה כגון שראה אשה טובעת בנהר וא"ר להצילה א"כ מבואר מזה דבד"נ לא יתכן כלל גדר אינו לפי כבודו וממילא אם אינו מציל הוא רשע ועובר על ל"ת ע"ד רעך ואם אמרו חז"ל בפק"נ כל הזריז הר"ז משובח ועי' ברמב"ם ז"ל פ"ב מה' שבת ה"ג וביתר ביאור בפיה"מ שבת דקכ"ח ע"ב דעושין רק ע"י גדולי ישראל וחכמיהם ממש [ואשתמיט לי' זאת למרנא הכ"מ בפ"ב משבת שם והסיב ד' הרמב"ם ז"ל גדולי ישראל וחכמיהם לכוונה אחרת ודו"ק כי קצרנו] ולא אשתמיט אדם לומר דאם אינו לפ"כ של הגדול הזה להציל בעצמו עבור החולה לא יהי' צריך לחלל את השבת וברור בעיני שהש"ס נקט לדוגמא הדבר היותר אפשרי לומר בזקן ואינו לפ"כ בהצלת גופו של חבירו וקרי לי' חסיד שוטה ומנה ילפינן שאין באפשרות סוג זה כלל בהצלת חבירו שיהי' בגדר אינו לפי כבודו וכל הטורח הזה למגן הן אמת כי לכאו' אמרתי דא"ר מהסוגי' נגד הג' מוהרש"ק ז"ל ואדרבה אם נדקדק בלשון הגמ' ה"ד חסיד שוטה כגון דקא טבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאצילה דלכאו' הך ואמר מיותר גם יתיר הלשון ולאו אורח ארעא והי"ל בפשיטות וא"ר להצילה לכן נראה דאדרבה מכאן ראי' לדברי הג' מוהרש"ק ז"ל שעליו בעצמו אם הוא חסיד מפורסם בתכלית הפרישות א"ח להצילה אבל אם אמר ומורה כן להעולם שאין לאיש להציל אשה מחשש הסתכלות הר"ז חסיד שוטה וא"כ ראי' מזה לד' הג' מוהרש"ק ז"ל אך לקושטא דמילתא ז"א וברור הדבר דפי' הגמ' נראה להיפך ממש דאין הפי' דאינו רוצה להצילה כלל אלא שאמר לאו אורח ארעא להסתכל ורוצה לעשות פעולות שיציל אותה בלא הסתכלות להשליך מקודם בגד ע"פ וכיו"ב וע"ז אמרי' דהוי חסיד שוטה דכלל הוא דהזריז הר"ז משובח וע"י שרוצה לעשות פעולה שלא יסתכל בה תוכל לטבוע בנהר ומיירי רק הסוגי' לענין זריזות וכמ"ש התוס' שם בשם הירושלמי שחושש גם לבזיון תפילין וה"נ חושש גם לאיסור הסתכלות באשה ועי"ז תוכל למות בסיבת ההתרשלות אמנם אם אינו רוצה להציל אותה כלל בודאי עובר על הלאו ועשה דאין בזה גדר אינו לפי כבודו כלל [ועי' בת' בש"ר סי' קי"ח שהעתיק לשון הגמ' בשינוי ממה שהוא לפנינו יעי"ש ובאמת יש להסתפק במי שמכיר בעצמו שלא יהי' יכול להצילה בלי תאוה אם חייב להצילה כיון דבאבזרי' דג"ע אמרי' יהרג וא"י ה"ה דאסור להציל את חבירו בזה שו"ר שכבר