כלי חמדה דברים רעט

בגדר ילה"ז ולכן לפ"ד רה"ג ז"ל עכצ"ל דהא דמקשינן בש"ס דעדי נעה"מ שהוזמו הוי עדות שאי אתה ילה"ז היינו משום דגם אנחנו טענין עבורם כיון דכתי' והצילו העדה מחפשין להם זכות וא"ל זכות גדול מזה ואולי י"ל דגם הרמ"ה ז"ל מודה בד"נ דכתיב והצילו העדה ובזה חילק בין מסית לע"ז למשלח בד"נ והרמ"ה לא קאמר אלא בד"מ ומלקות דל"ש והצילו העדה ולדרה"ג ז"ל מוכרח דטענין להו כל הטענות שיכולין לטעון וא"כ נסתרין דברי החת"ס ז"ל מסגיות הש"ס ורמב"ם ז"ל וצע"ג לענ"ד, ובאמת עיקר קושית החת"ס דהוי עדות שאאילה"ז מכח שיכולין לומר דלא נחלט למיתה ע"י כיון דביד האב למחול לו י"ל כיון דראו עד גמ"ד שאין האב מוחל לו הו"ל לומר האמת לאב שהעידו בשקר נהי דב"ד אין משגיחין ע"ז דכיון שהגיד שוב אחו"מ מ"מ האב בודאי הי' מאמין להם אם הי' מתודין לפניו והי' מוחל לו ולא הי' חייב מיתה ומלבד זה הלא ברור הדבר דהם לא הי' רוצים שימחול לו האב דהרי הם הי' רוצים שיתחייב מיתה דאל"כ למה העידו וכיון שנתקיימה מחשבתם חייבין מיתה ולכאו' יש לדחות דהעדים יכולין לומר דרצו להפחיד את הבן סו"מ בפחד חטא מיתה שעיד"ז יחזור ויבקש מאביו למחול לו לכן העידו עליו אך י"ל לפ"ד הרס"ג ז"ל שקבלת עדות בד"נ סגי בג' א"כ אם לא הי' כוונתם להמיתו ממש הי' להם להעיד לפני ב"ד של ג' שהם יקבלו העדות ואח"כ יציעו זאת לפני ב"ד של כ"ג לגמור דינו וב"כ ימחול לו האב א"ו מדהעידו מיד עדותן לפני ב"ד של כ"ג ע"כ דרצו להרגו ממש ולכן כשהוזמו נהרגין הכלל שאין מזה ראי' לדעת רש"י ז"ל דלאחר שבאו לב"ד שוב אין אביו ואמו יכולין למחול לו

אמנם דרך פלפול אמרתי דרש"י ז"ל הוכיח דינו מדברי הספרי בפ' בן סו"מ שכ' בזה"ל ד"א בשביל שאכל זה ממין של אביו כו' אלא נידון ע"ש סופו כו' וסופו שימות מיתה משונה שנאמר וכי יהי' לאיש וגו' מות והומת לא בשבת ולא ביו"ט עכ"ל והוא תמוה מאד דמה בעי בזה שכ' שלא ידחה מיתתו שבת דמהכ"ת שידחה מיתה שלו שבת ולכן נראה בזה דבא להורות שדוקא שבת ויו"ט אינו דוחה אבל חוש"מ דוחה כמו כל ד"נ שדנין בחוש"מ איברא שלכאו' י"ל דמיתת בן סו"מ שאני כמו שהעיר בזה הג' בעל בנין אריאל ז"ל בפ' שופטים דבאמת הק' התוס' הא עי"ז ממנעו משמחת יו"ט ותי' משום דהוא מצוה לצורך יו"ט קרינן בי' עכ"פ מבואר דהוא רק משום דאתי עשה ודחי ל"ת דמלאכת חוש"מ והנה אמרינן בפרק א"נ דלכן בעשה דלו תהי' לאשה לא אמרי' עדול"ת כיון דאי אמרה ל"ב ליתני' לעשה כלל והוי עשה גרועה ושוב ל"ד ל"ת וא"כ בבן סו"מ דיכולין האב והאם למחול ג"כ הוי בכלל א"א ל"ב ושוב א"ד ואע"ג דלאחר גמ"ד א"י למחול מ"מ גוף הדין ניתן למחול כיון דקודם גמ"ד יכול למחול ל"א עדול"ת וזה מוכרח בכוונת הג' ז"ל אמנם ז"ד אם נימא דאף משבאו לב"ד יכול למחול אבל א"נ דלאחר שבאו לב"ד א"י למחול ל"ה עשה גרועה ודוחה ל"ת, וראי' ברורה לזה מהשקאת סוטה דמבואר בתוספתא וירושלמי דהוא במועד אע"ג דבעל יכול למחול לאחר קינוי ולחד מ"ד אף לאחר סתירה וא"כ ג"כ נימא כנ"ל ואמאי דוחה מלאכת כתיבה ומחיקה במועד מלבד גוף השקאה שהוא בגדר ד"נ וע"כ כנ"ל כיון דמשבאו לב"ד א"י למחול ל"ה קיל וא"כ מדס"ל לספרי בפשיטות דמיתת בן סו"מ הוי' כמו כל ד"נ שדנין במועד ע"כ דמשבאו לב"ד א"י למחול ומוכח כדעת רש"י ז"ל ויש להאריך בזה ואכ"מ

ובחי' במס' סנהדרין כתבנו די"ל דהטעם דבבן סו"מ אביו ואמו יכולין למחול לפמ"ש רבותינו בעלי התוס' דהא דנהרג ע"ש סופו משום דסופו להיות מקלל אביו ואמו דבסקילה והנה בס' פענח רזא פ' משפטים ד"ה ומקלל אביו כתב בזה"ל תימה איך יפסוק בזה מיתה ימחול האב ויפטור דהא אמרי' אב שמחל על כבודו כבודו מחל וי"ל דהרי אינו חייב בלא התראה ועדים ואח"כ משקיבל התראה ועדים שוב א"י למחול עכ"ל מבואר מזה דס"ל דבמקלל אביו ואמו כל זמן