כלי חמדה דברים רעח

לחייבו מיתה מדברי הירושלמי ב"ק ה"ד דאיתא התם בן סו"מ מה שיהי' חייב בגניבה הראשונה כפל או מאחר שהוא בהתראת מיתה יהי' פטור ועי' בחי' מהרד"ם ז"ל בסה"מ מצוה קצ"ה שצ"ל הגירסא בירושלמי מה שיהי' חייב בגניבה שני' דעל גניבה הראשונה ל"ש לומר דבהתראת מיתה עומד עי"ש אך לפי"ז יקשה איך אפשר לחייבו כפל הא לענין כפל הוי עדות שאאילה"ז דהעדים יכולין לומר אנחנו לח"מ באנו אם לא דאיכא שתי כתי עדים שנים אומרים בפנינו גנב ושניים אומרים בפנינו אכל והי' לו לירושלמי לבאר זה א"ו דהירושלמי לשיטתו דס"ל דאינו נהרגין משום דלענין מיתה הוי תמיד עדות שאאילה"ז כמ"ש החת"ס ז"ל ולכן שפיר כשהוזמו משלמין את הכפל והוי עדות שאלה"ז לענין כפל אך באמת ז"א דמלבד שכ"כ בס' חמדת ישראל שם לקיים גירסא שלנו דאיבעית הירושלמי קאי על גניבה ראשונה ע"ש מלבד זאת גם בדברי הג' ז"ל לא יהי' מתורץ הקו' איך נתחייב כפל הא הוי עדות שאאילה"ז דיכולין לומר אנחנו לח"מ באנו ונהי דלא יהי' נהרגין משום דלענין מיתה הוי עדות שאאילה"ז מ"מ גם כפל לא יתחייבו ואולי י"ל בזה דודאי אף דא"נ דאינן נהרגין משום הזמה מ"מ ילקו עכ"פ רק דלענין מיתה אינו מתקיים הזמה במלקות אבל לענין ממון שפיר יתקיים הזמה במלקות ויש לדחות כמובן יהי' איך שיהי' דברי החת"ס ז"ל תמוהין מאד לכאו' שהעלים עיניו מגמ' ערוכה ומרמב"ם ז"ל בענין שעסוק בי', לקיים דברי חכמים כמו שהי' דרכו של הגאון ז"ל תמיד עלה בדעתי להעיר בדבר חדש דנהי דמוכרח דבבן סו"מ ל"צ עדות שאילה"ז כיון דביד העדים לפטור את עצמם כנ"ל מ"מ ז"ד אם טענו העדים כן משא"כ אם הוזמו ולא טענו לפטור את עצמו בטענה זו מבואר מזה שהם רצו באמת שיחליט דינו למיתה שפיר נהרגין משום כאשר זמם ואין אנחנו טוענין עבורם לפטור אותם מכח זה ויש לעשות סמוכין לזה מדברי הרמ"ה ז"ל בסנהדרין בהא דאין טוענין למסית דס"ל דקאי על מסית דעלמא ועי"ש שכ' לחדש דאע"ג דאשלד"ע מטעם דדברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין מ"מ ה"ד בדטעין אבל אנן לא טענין לי' וא"כ י"ל דמכש"כ בע"ז אנן לא טוענין להו דהם גרועים ממשלחים לדברי עבירה כיון דהב"ד חייבין לשמוע להן ועי' בפ' ראה מה שהארכנו בד' הרמ"ה ז"ל וזה לימוד זכות גדול לקיים דברי הג' ז"ל אלא שיקשה ע"ז הא דמבואר בסנהדרין דמ"א דמקשינן בעדי נעה"מ שהוזמו לא יהי' נהרגין דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו וכיון דאינהו לא מיקטלי איהו היכא מיקטלא מבואר מסוגית הש"ס דהקושי' דהוא לא תתחייב מיתה בשום פנים משום דהוי עדות שאאילה"ז וא"נ דאם לא טוענים אנן לא טענין עבורם להציל אותם בטענות כנ"ל א"כ משכח"ל הזמה ושוב הוי בגדר ילה"ז כמ"ש התו' לת' בהא דח"מ שתי מיתות נידונין בחמורה דהוי עדות שאילה"ז מטעם זה כיון דמשכח"ל הזמה כשיוזמו עדים הראשונים א"כ ה"נ הוי בגדר ילה"ז אם לא יטענו כנ"ל אך ז"א דא"ר מהתוס' דהתם אם יוזמו הראשונים יהי' ילה"ז ולא תלוי בהם א"כ שפיר אמרי' כיון דמשכ"ל הזמה הוי בגדר ילה"ז משא"כ הכא כיון דתלי' בידם לומר כן נהי דאם לא טענו אנן לא טענין להו מ"מ הוי עדות שאאילה"ז כיון דבידם תמיד לפטור עצמם ממיתה וזה מוכרח בדעת החת"ס ז"ל דאל"כ נסתרו דבריו שכ' להכריח דל"צ בבן סו"מ עדות שאילה"ז כיון דהעדים יכולין לפטור עצמם והא מ"מ משכח"ל הזמה כשלא טענו אם נימא דמודה הג' ז"ל דבכה"ג נהרגין כמבואר בש"ס ורמב"ם ז"ל וא"כ תמיד הוי עדות שאילה"ז וצריך שיוכל להיות עדות שאילה"ז א"ו כנ"ל, אמנם בעיקר הדבר כ"כ למעלה בדיני הזמה שלשיטת ר"ה גאון ז"ל דס"ל דאין העדים חייבין בדיני הזמה אלא כשאין מכחישין דברי המזימין אבל כשמכחישין דברי המזימין א"ח מיתה אם כן עכצ"ל דגם בכה"ג יש בידם שלא להתחייב מיתה הוי בגדר ילה"ז דאל"כ נתבטלה מכל וכל דיני הזמה וע"כ כיון דאם אינם מכחישין את העדים נהרגין הוי בגדר ילה"ז וא"כ מכש"כ הכא דהוי