כלי חמדה דברים רעז

הפרשה איתא בזה"ל באבנים יכול באבנים כו' יכול באבן אחת ת"ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימית בשני' אמר ר"י וכי מפני זה שאכל כו' אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה ואמרה ימות זכאי ואל ימות חייב כו' עכ"ל הספרי וצע"ג דלמה הציג הספרי מאמר ר"י בכאן אחר הדרש דבאבנים ובפרט שכבר בריש הפרשה נזכר דבר זה דבן סו"מ נהרג ע"ש סופו ומדברי הספרי נראה מבואר דיש שייכת למאמרו של ר"י להדרש באבנים ובאמת דרשה זו מבוארת בספרי לעיל בפ' ראה גבי מסית ולקמן גבי נעה"מ ועי"ש, ומה שנראה לי בזה דרך פלפול בכוונת הספרי בשנקדים לבאר דברי הספרי פ' שלח בפ' מקושש דאיתא התם על הקרא דמות יומת רגום אותו באבנים בזה"ל מות יומת לדורות רגום אותו באבנים לשעה עכ"ל ותמוה מאד הא גם לדורות חייב מחלל שבת בסקילה וכבר נתחבטו בזה המפורשים ומה שנלע"ד בזה לפמ"ש המהרש"א בהא דמקושש לש"ש נתכוון דלפי"ז הוי באמת מלאכה שאצל"ג כיון דלא הי' צריך לעצם המלאכה וכל כוונתו הי' להראות לישראל שיש חיוב מיתה על חילל שבת ובאמת הי' פטור רק הקב"ה חפץ לעשות רצון צדיק שרצה למסור נפשו לצורך ישראל וצוה למרע"ה להרגו כדין מחלל שבת אך לכאו' צריך מובן כיון דקמי' שמיא גלי' שהי פטור ממיתה איך צוה הקב"ה לישראל שימיתו אותו ויהי' רוצחי נפש אך קיי"ל דהכה עשרה בני אדם בעשר מקלות כולן פטורין וא"כ אינם רוצחים אך הנה הרשב"א כתב דנהי דקיי"ל דהכהו עשר בנ"א בעשר מקלות כולן פטורין ה"ד אם הכהו בעשר מקלות אבל במקל אחד כולן חייבין דמתיחס הריגת הנפש לכולן והוי כולם רוצחים ומעתה א"ש מאד דברי הספרי דהי' קשה לו למה אמר הקב"ה רגום אותו באבנים דוקא וכן כתיב בתוה"ק דרגמו אותו באבנים וע"ז אמר הספרי דזה רק לשעה מפני שגלוי וידוע הי' לפני הקב"ה שהי' פטור ממיתה לכן צוה לרגום אותו באבנים דוקא שלא יהי' ישראל רוצחים משא"כ מה שאמר לו מות יומת הוא לדורות א"כ רגום אותו באבנים דוקא הוא רק לשעה אבל לדורות א"צ אבנים ויכול להיות אבן אחת ומעתה נראה דגם הכא פירש הספרי כן הוא דמקודם הביא הספרי הדרשה דבאבנים ואבן להורות דהכא כמו בכ"מ דכתיב באבנים דהפירוש בזה אח"ז דמקודם באבן אחד ואם לא מת באבן זה שוב ירגמו באבן אחר עד שימית וע"ז אמר ר"י דאינו כן וכי בשביל זה שאכל כו' ימות אלא ע"ש סופו ימות זכאי ואל ימות חייב וכיון שכן שעתה הרי הוא זכאי בדין ישראל ואין עליו עונש מיתה א"כ נהי דהקב"ה רצה לחוס עליו שימות זכאי אבל איך יהי' ישראל רוצחים ולכן אמרה תורה באבנים דוקא ויהי' שנים שהרגו בשני מקלות דפטורין ואין עליהם תורת רוצח וא"ש מאד דברי הספרי וזה כפתור ופרח ב"ה

והנה ראיתי להגאון בעל חת"ס זצלה"ה בח' לח"מ סי' כ"ח אות ג' יצא לדון בדבר החדש בדיני בן סו"מ ויען שיש לי לדון בדה"ק אעתיק דבריו הק' בקיצר נמרץ וזה תודה"ק גרסינן בסנהדרין דפ"ח ע"ב בן סו"מ שרצו אביו ואמו למחול מוחלין ופירש"י ז"ל כ"ז שלא הביאו לב"ד ובמל"מ תמה מירושלמי דמבואר דכ"ז שלא נגמה"ד יכולין למחול וכ"פ הרמב"ם ז"ל ונראה דהי' ק"ל לרש"י ז"ל דא"נ דיכולין למחול הוי תמיד עדות שאאילה"ז דהעדים יאמרו הא אנחנו בעדותינו עדיין לא הרגנו אותו כיון דהי' ביד אבותיו למחול לו וע"כ ס"ל לרש"י ז"ל דמיד כשהביאו לב"ד שוב א"י למחול אמנם דעת הרמב"ם ז"ל דהיכא דא"א בהזמה ל"צ ילה"ז ולכן פסק כהירושלמי דתלוי' בגמ"ד אתד"ק ודבריו הקדושים תמוהין מאד וא"ל פתר דלפי דבריו מוכרח דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבבן סו"מ ל"צ ילה"ז ואם הוזמו העדים אינו נהרגין וזהו סותר גמ' ערוכה סנהדרין דפ"ו ע"ב הכל מודים בבן סו"מ ופסק הרמב"ם ז"ל פכ"א מעדות הן אמת שלכאו' עלה בדעתי לה"ר לדברי החת"ס ששיטת הירושלמי דל"צ בדיני סו"מ עדות שאאילה"ז