כלי חמדה דברים רעו

וחכמים בזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר דר"ע ס"ל דחייב משום דקליטה כמו שהונחה דמי' ונראה מזה דמחייב סקילה משום חילל שבת וקשה הא אינו חייב סקילה כ"א שמחלל שבת בפרהסי' וא"כ נהי דבפני ב' עדים הוי בגדר פרהסי' מ"מ כיון דכללא הוא דא"ח במוציא מרה"י לרה"ר כ"א כשאיכא עקירה והנחה והכא הרי ליכא הנחה רק דאמרי' קליטה כמו שהונחה דמי' וזה סברא רק לחכמי תורה אבל העולם אינם מבינים דקליטה כמו שהונחה וא"כ נהי דהוי חילל שבת אבל חילל שבת בפרהסי' אין כאן כיון דסברא זו דקליטה כמו שהונחה דמי' הוא רק סברא ידועה לחכמים וא"כ ממילא ליכא חיוב סקילה מצד חילל שבת אמנם לאחר העיון לק"מ וא"ד כלל לדברי הגמ' סנהד' הנ"ל דהתם כיון דכללא אם הוא עבירה מג' עבי' אם אב"מ בפרהסי' תהרג ואל תעבור שפיר אמרי' אע"ג דאשה הנאתה הוי כמעשה מ"מ ז"א בפרהסי' ואין הכל רואים שהיא עוברת העבירה במעשה אדרב' לעין כל רואה אין כאן מעשה ולכן אע"ג דהוי עבירה מ"מ תעבור ואל תהרג משא"כ הכא בזור' לר"ע דס"ל דקליט' כמו שהונחה דמי נהי דהעול' אינם רואים הנחה עכ"פ כיון דר"ע ס"ל דבזור' ל"צ הנחה וחייב אפי' בלא הנחה א"כ החילל שבת בפרהסי' ומה בכך דליכא הנחה בפרהסי' הא בזורק ל"צ הנחה לר"ע ושפיר הוי בגדר חילל שבת בפרהסי' וז"ב, וא"ש בזה גם מה שיש להק' לכאו' לפי"מ שכתבתי במקום אחר דנראה דהא דמקלקל פטור במלאכת שבת אין הטעם מצד דאינו מלאכת מחשבת דהרי אפי' מאן דס"ל דל"צ מלאכת מחשבת מ"מ מקלקל פטור וצ"ל דסברא הוא דמקלקל אינו מלאכה בטבעו של עולם ומלאכה לא נקראת אלא אם מתקן דבר מה אבל אם מקלקל הדבר אינו בגדר מלאכה וא"כ לכ' הא דאמרי' דמתקן הוא אצל יצרו בקורע בחמתו או בחובל בחבירו דהוי מלאכה זו רק סברא של תורה ואינו מובן להעולם א"כ ממילא אם נימא דא"ח סקילה אלא כשמחלל שבת בפרהסי' א"כ אמאי חייב סקילה בכל אלה אמנם עפ"י הנ"ל א"ש דנהי דאינו מובן להעולם בזה הוי מתקן מ"מ כיון דידוע להם דבזה חייבה רחמנא והיינו דבמלאכת אלו ל"צ תיקן כמו למ"ד דמקלקל בהבערה וחבורה חייב דל"צ תיקן ושפיר הוי בגדר חילל שבת בפרהסי'

אמנם ארווח לן בזה לת' מה שתמהתי מעודי על הר"ן ז"ל שכתב לת' בהא דחולה שיב"ס בנבילה ושבת דמחללין שבת ואין נותנים לו נבילה ה"ט משום דחילל שבת הוא רק פ"א אבל נבילה עובר על כל זית וזית וקשה לי לדעת הר"ן ז"ל דס"ל דחוי' שבת לחולה שיב"ס דאל"כ ל"צ לסברא הנ"ל דהרי שבת הותרה ונבילה דחוי' וע"כ דכוונתו לת' אם אמרי' דחוי' וכן מוכרח דעת הר"ן ז"ל דס"ל דלמ"ד מעשה שבת דאורייתא יש במבשל בשבת איסור תורה על האוכל מצד מעשה שבת הרי דס"ל דאיכא בזה עבירה דחילל שבת וא"כ איך מותר לעבור על איסור שבת דחמור כדי שלא ליתן לו נבילה הא מחלל שבת בפרהסי' כעובד עכו"ם וא"כ איך מותר לנו לעבור בחילל שבת בפרהסי' דהוא כעובד עכו"ם בשביל שהחולה לא יעבור כ"פ על איסור נבילה וזה בודאי אין לומר דאין מחללין שבת לחולה אלא בצנעה דזה לא אמר אדם מעולם ובכלל קשה למאן דס"ל דשבת רק דחוי' לחולה שיב"ס אמאי באמת אין מדקדקין שלא לחלל שבת בפרהסי' במקום שיש לחלל בצנעה כיון דדחוי הרי יש בזה חילל שבת וא"כ צריך לדקדק שלא יעבור בפרהסי' אמנם להנ"ל א"ש דסברא זו דיהי' מותר לחלל שבת לצורך חולה שיב"ס ואעפ"כ יהי' בגדר עבירה זה אינו מובן להעולם רק ידוע לחכמים דהעולם לא יוכלו להבין שני הפכים בנושא אחד דאם הוא הותר אינו עבירה וא"כ בפרהסי' אין כאן חילל שבת יותר ממה שעושה בצנעה והוא הערה נכונה לע"ד ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ אמנם מפני שנתעוררתי בענין זה בעת עסקי בדיני בן סו"מ אמרתי להעלות הדברים על הספר

והנה בספרי איתא בריש פ' סו"מ בזה"ל ד"א בשביל שאכל זה ממון אביו אמרת בן סו"מ ימות אלא נידון ע"ש סופו מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב כו' ובסוף