כלי חמדה דברים רעה

או כמ"ש רבותינו בעלי התוס' משום מקלל אביו ואמו דנידון בסקילה וז"ד מפאת ישראל ולכן צריך שיהי' בר חיובא גם בישראל דאל"ה א"א לענוש אותו סקילה שהוא רק מפאת ישראל ומיושב בזה קושית התוס' שם ד"ה בן סו"מ שהק' דילמא מופלא הסמוך לאיש נידון בדיני סו"מ ולהנ"ל א"ש

והנה לעיל בפ' פנחס אות ב' כתבנו להק' דרך פלפול לפ"ד הפע"ר דהא דבן סו"מ בסקילה משום דסופו לחלל שבת ומחלל שבת בסקילה דא"כ אמאי מרע"ה היו מסופק מחלל שבת באיזה מיתה הא נשמע מבן סו"מ עי"ש מ"ש בזה דמרע"ה הי' מסופק משום דמקושש הי' מחלל שבת בצנעה ותרצנו בזה קושית הג' רע"א ז"ל וא"ר מבן סו"מ דנידון ע"ש סופו די"ל דסופו לחלל שבת בפרהסי' כ"ז לפלפולא אמנם בעיקר קושית רע"א ז"ל על התוס' שהק' על הא שכ' התוס' דמרע"ה הי' מסופק כיון דמחלל שבת בפרהס' כעובד ע"ז לכן אע"ג דכתיב גבי שבת מחללי' מות יומת וסתם מות יומת הוא בחנק מ"מ הכא ע"כ פירשו סקילה ותמה רע"א ז"ל א"כ מנ"ל באמת דמחלל שבת בצנעה חייב סקילה דילמא מקושש שאני משום דפרהסי' הוי ועיי"ש שכתבנו בשם החת"ס דלא הי' פרהסי' וכתב שלא מצאנו דהי' מחלל שבת בפרהסי' עי"ש אך באמת כ"כ בגליון החת"ס שם שאשתמיט לי' דברי הספרי סו"פ שלח שכ' להדי' דמחלל שבת דינו כמומר ילפינן מדכתיב פ' מקושש לפ' ע"ז עי"ש מבואר דהי' מחלל שבת בפרהסי' שו"ר שהחת"ס עצמו בסי' פ"ג הביא דברי הספרי הנ"ל ועי"ש מ"ש בזה וממילא נסתר כל מ"ש בזה לכן נלע"ד עיקר בישוב קושית הגרע"א ז"ל ובביאור הענין דילפינן כל חילל שבת ממקושש לפמ"ש הפוסקים דהא דקיי"ל דמחלל שבת בפרהסי' דינו כמומר אין הפירוש שצריך דווקא בפני עשרה מישראל אלא כל שהוא בפני ב' עדים הוי בגדר פרהסי' כיון דשני עדים נאמנים להעיד וא"כ כל שעושה לפני עדים ובפרט אם הוא בהתראה ג"כ אין לך מחלל שבת בפרהסי' גדול מזה ועי' בחת"ס שם סי' פ"ג שביאר כן ומעתה נראה דכל מחלל שבת אם הוא בעדים והתראה הוי בגדר מחלל שבת בפרהס' ומעתה א"ש דברי התוס' דזה הי' ספיקו דמרע"ה דנהי דכתיב בתורה מחללי' מות יומת וסתם מיתה האמורה בתורה בכ"מ הוא חנק מ"מ כיון דמחלל שבת בפרהסי' כעובד עכו"ם וא"כ ממילא כל מחלל שבת בעדים שח"מ צריך להיות חייב סקילה כיון דאין מציאות שיתחייב מיתה כ"א ע"י עדים וזה הוי תמיד בפרהסי' וזה הי' מקושש ג"כ ומנה ילפינן לכל חיובא דשבת דתמיד הוי בפרהסי' וז"ב ומוכרח בדעת התוס' ולפ"ז הדר"ל קשיתינו דמה הי' מרע"ה מסופק מחלל שבת באיזהו מיתה הא נשמע מבן סו"מ דמחלל שבת בסקילה אך באמת לק"מ די"ל דמחלל שבת בכ"מ בחנק והכא החמירה תורה עליו בסקילה כיון דהי' שני עבירות בידו שפכ"ד וחילל שבת ולכן החמירה עליו תורה להיותו חייב המיתה החמורה

ודע כי במה שכתבנו לת' ק' הגרע"א ז"ל דכוונת התוס' דכל מחלל שבת כשהוא בעדים והתראה הוי בפרהסי' ולכן חייב סקילה בחילל שבת אע"ג דכתיב ב' מות ימות כיון דמחלל שבת בפרהסי' כעובד עכו"ם יש לעיין בזה לפ"מ ששמעתי ממורי גאון ישראל ותפארתו הרב הקדוש מסאכטשאוו זצ"ל שאמר לבאר ד' הגמ' בסנהדרין דע"ד ע"ב בהא דמקשינן והא אסתר פרהסי' הוי ותי' אסתר קרקע עילם הוא ואינו מובן שהרי התירה אחשבה הנאתה כמעשה וכתיב בתו"ק ונכרתו הנפשות העושות ואמר לת' לפ"ד הרמב"ם ז"ל פ"ה משבועות דמה שאינו ידוע אלא לחכמים לא חשוב בגדר ניכר לב' בני אדם ה"נ כיון דזה שהנאה חשובה מעשה אינו מובן לפי השכל הטבע רק שידוע לחכמי התורה לא חשוב מעשה פרהסי' לכן הוי כמו א"ב מעטה ותעבור ואל תהרג דבפרהסי' אין כאן מעשה ומעתה יש לעי' בהא דפליגי ר"ע