כלי חמדה דברים רעד

שצריכין תשובה והיינו מפאת שנזדככו במתן תורה לזאת אפי' אם עושים רע אין זה פועל על נפשותם וסופם שיעשו תשובה שלימה והרע בהם רק במקרה ולא בעצם לכן אין חייבין מיתה כ"א בעבירות שחייבתה התורה עליהם מיתת ב"ד ובזה יובן ענין בן סו"מ דאחרי שהוא זולל וסובא ולא ידע בדרכי השי"ת והתרו בו פעם אחת ולקה והוא ככלב שב אל קיאו העידה עליו תורה שסופו להיות גרוע יותר מכמות שהוא עתה ואף שעתה הוא רק גונב ממון סופו שיהי' הורג נפשות וראה זה פלא שבמקום שבש"ס דילן מבואר שמבקש למודו ואינו מוצא מבואר בירושלמי שסופו שמשכח תלמודו עי"ש והכוונה שגם המאור שבתוה"ק לא יחזרו למוטב לכן אמרה תורה ימות זכאי כל זמן שאין עליו הרע עוד בדיני ישראל להיותו ח"מ ונדון אותו בדיני ב"נ שחייבין מיתה על הגניבה וזה להראות לכל ישראל כי אף שנטלו מהם דיני ב"נ משעה שנתקדשו בקדושת ישראל מ"מ ז"ד אם במעלות ומדות הם מתנהגים כמו בנ"י אבל אם הם מתנהגים במידות כמו עכו"ם נדונין בדיני ב"נ כמו שהי' קודם מ"ת ובאמת מצאנו ענין זה גם בדין עיר הנדחת שנידון בדיני ב"נ כמ"ש הגר"א ז"ל ומצאנו דבר חדש במס' סוכה דנ"א ע"ב בבני אלכסנדרי' של מצרים כל העושר שהי' להם ואמרי' שם בגמ' וכולהו קטלינהו אלכסנדר מוקדן מ"ט אענשי משים דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו הדר והוא תמוה הא על לאו ליכא ח"מ ויותר מזה דעת הרמב"ם ז"ל דגם מלקות ליכא דהכניסה הוא בהיתר אם אינו להשתקע והשהיה א"ב מעשה אמנם נראה ברור כיון דכל ישראל פורצין בלאו זה שנאמר קודם מ"ת וכמבואר בתוה"ק דברים טו"ב ט"ז וד' אמר וגו' לא תוסיפין לשוב וגו' ועי' ברמב"ן ז"ל שמשה רבינו ע"ה הזכיר את הלאו שאמר להם הקב"ה בעת יציאת מצרים שזה הוא הלאו שלא לשוב למצרים ואז היתה בח"מ נהי דנתקדשו ישראל במ"ת והקל עליהן העונש עד שגם מלקות ליכא מ"מ זה רק כשעובר על זה איש פרטי אמנם אם הוא בהקהל ובקובץ גדול מישראל והוא מתמיד באיסור זה אז הקב"ה דן אותם בדיני ב"נ דאזהרתן ז"מ וחייבין מיתת סייף וזה הענין שאמרה תורה במיתת בן סו"מ וכל ישראל ישמעו ויראו שיראו שעדיין נשאר עליהם דין ב"נ ואם יוצאים מגדרם במעלות ומדות אז יענשו בדיני ב"נ ואזהרתן ז"מ ונראה שזה הענין שאמר דוד המלך ע"ה כאשר שאל אותו נתן הנביא על גזל כבשת הרש מות ימות האיש ההוא שאע"פ שדוד המלך דן תמיד עפ"י הלכה ולא דן בדיני מלך שהוא כדיני ב"נ לחייב על גזל מיתה אמנם למד זאת מבן סו"מ דכמו דבן סו"מ נהרג על גניבה כיון דסופו יהי' גרוע מכמות שהוא עתה ולא ישוב להשי"ת אמרה התוה"ק שנידן בדיני ב"נ וחייב מיתה על הגניבה א"כ ה"ה ישראל אכזר כזה אשר לא יחוס על כבשת הרש והוא עשיר איש כזה נידן ג"כ בדיני ב"נ וח"מ על גניבה ומובן מאד הא דכל ישראל ישמעו ויראו האמור בבן סו"מ וזה נראה נכון לענ"ד בביאור מצות בן סו"מ

ואין להשיב על זה מהא דאמרי' בר"פ בן סו"מ דמקשינן בגמ' ותו היכן אשכחן דענש הכתוב דהכא ליבעי קרא למיפטרי' אין הכא קאמרי' אטו בן סו"מ על חטאו נהרג ע"ש סופו נהרג וכיון דע"ש סופו נהרג אפי' קטן נמי עכ"ל הגמ' ולפ"ז הלא באמת על חטאו נהרג וצריך שיהי' בר חיובא ז"א שכ"כ האחרונים דבב"נ ל"צ שיהי' בן י"ג שנים ושיביא שתי שערות רק אם הוא בר דעת הוי בכלל גדול ושיעורא קטנות וגדלות בישראל הללמ"מ הם וא"כ א"ש מאד הסוגי' דהו"א דכמו דבדיני ישראל אין עליו עתה חטא מיתה ונהרג בדיני ב"נ משום על סופו ה"ה דיהרג אפי' קודם י"ג שנה שהוא קטן בדיני ישראל אם הוא בר דעת וגדול בדיני עכו"ם לכן צריך קרא למעט קטן ובאמת י"ל דטעם הדברים כיון דחזינן דבן סו"מ ענשו בסקילה ולכאו' לפ"ד דנידון בדיני ב"נ הא אין עונשין אלא בסייף וע"כ דעונש סקילה הוא משום דסופו לחלל את השבת כמ"ש הפענח רזא