כלי חמדה דברים רעג

בהו דבטלה דעתם אצל כל אדם וכמ"ש האו"ז דהיכא דאמרו חכמים ניחא לי' לאינש אפי' אם הוא עומד וצווח שלא ניחא לי' בטלה דעתו מכש"כ הכא שהתוה"ק ירדה לסוף דעת המנחילין שכן רצונם שבמקום בן בת לא תהי' יורשת וכיו"ב ועפי"ז מובן דעת ר"י בן ברוקא במס' ב"ב דק"ל דס"ל דאם אמר על בת שתירש במקום בן או אח במקום בת אין דבריו קיימין אבל אם אומר על בן בין הבנים או על בת בין הבנות שהם ירשו הכל דבריו קיימין דלכאו' אינו מובן הא גם בזה נעקר ירושה דאורייתא משאר הבנים או הבנות אמנם להנ"ל מובן דאם אומר ע"מ שאינו ראוי ליורשו עתה מד"ת ל"ש למיזל בתר דעתו דבטלה דעתו כיון דהתורה ירדה לסו"ד בני אדם דבמקום בן אין רצונו שהבת תירש וכן במקום זרעו אין רצונו שקרובין ירשו אותו משא"כ כשאמר על מי שראוי לירש אלא שרצונו שזה ירש הכל אזלינן בתר דבריו והלכה כריב"ב ומוכח כדברינו ובאמת מצאנו כיו"ב גם לענין ד' שומרים שכ' התוס' כתובות דנ"ו דהוא מטעם שירדה התורה לסו"ד שרצונם להתחייב בחיובם אלו שחייבם התורה כל אחד כדינו וא"כ י"ל דגם משפטי הירושה הוא מטעם זה

ואם כנים הדברים בביאור דברי הספרי נלע"ד טעם נכון לת' מה שנתקשיתי מעודי מה זאת שלא נזכר בתוה"ק בפ' נחלות דיני בכורה ולא מבעי' לדעת הרמב"ם ז"ל שלא מנה דיני בכורה מצוה בפ"ע וס"ל דהוא רק פרט מפרטי דיני נחלות בוודאי דקשה טובא אמאי לא נכתבה במקומה בסדר נחלות אמנם אפי' לדעת הבה"ג ורמב"ן ז"ל דס"ל דהוא מצוה בפ"ע ונמנה לעשה ול"ת בפ"ע מ"מ צריך מובן מפני מה אמרה תורה מצוה זו דווקא בפ' יפ"ת והוא פלא אמנם לפ"ד יתבארו הדברים באר היטב דהנה בחלק בכורה קיי"ל שאם אמר זה בני בכור לא ירש אותי פי שניים אין דבריו קיימין והורה לנו שענין בכורה אינה מצד דירדה תוה"ק לדעת המורישין ולכן בכיון מסודר דיני בכורה בפ' יפ"ת והקב"ה העיד עליו שהוא בן השנואה דיפ"ת סופה לשנאותה ואעפ"כ אמרה תורה דלו מגיע הבכורה והורה לנו בזה דענין ירושה וענין בכורה דברים נפרדים המה דענין ירושה הוא מכח שירדה לסו"ד המורישים ולכן אם אמר על מי שראוי להוריש שהוא יקח הכל דבריו קיימין משא"כ ענין בכורה הוא מגזיה"כ אע"פ שידענו בבירור שהוא נגד רצון המנחיל שרצונו לבכר לאחר ולכן לא יוכל לשנות בזה דבר ובזה מובן דעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דיכיר הוא מ"ע שאמרה תורה שמצוה עליו להכירו שזה בנו הבכור וצ"ע על מה צותה התורה מצוה זו ולהנ"ל א"ש דאע"ג דהוא למרות רצונו שזה יהי' הבכור צריך לכוף את יצרו ולהכירו לכל שזה הוא בנו הבכור ודו"ק היטב בכל זה

ד) (שם ח"י) כי יהי' וגו' בן סו"מ וגו' וברש"י ז"ל מחז"ל ובן סו"מ נהרג על שם סופו הגיעה תורה לסו"ד כו' אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב עכ"ל לכאו' צריך מובן הא מפורש בתוה"ק ובערת הרע מקרבך כמו בכל ח"מ ב"ד וגם נתקשו כל המפרשים על הא דאמרה תורה וכל ישראל ישמעו ויראו מה שלא כתב בשאר עונשין לכן נלע"ד דענין בן סו"מ שחזינן שא"ח מיתה כ"א עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו מבואר דא"ח מיתה כ"א בהיותו גנב ג"כ רק בדיני ישראל אין גנב ח"מ רק תשלומין ובבן סו"מ חייבה אותו התורה מיתה והטעם בזה כמ"ש הרמב"ן ז"ל דבן סו"מ בהיותו זולל וסובא שוב לא ידע דרכי השי"ת והנה באמת ב"נ ח"מ על גניבה רק ישראל נזדככו במתן תורה ואם כי באיסורין לא אישתרי ממה שהי' מקוד' כמו דאמרי' בש"ס מא"מ דלישראל שרי ולנכרי אסור והיינו דלא יצאו להקל מחומר איסורין כאשר נתקדשו בקדושת ישראל אמנם בעונשין הקילה עליהם התורה הרבה ע"י נתינת התורה שמקודם הי' כל אזהרות שלהן בח"מ אמנם לאחר מתן תורה בהרבה מהם יש חיוב מלקות ומהן שניתן לתשלומין פטורין ממלקות ג"כ אלא