כלי חמדה דברים רעב

אלא ממנו אבל מבניו לא עקר הירושה וא"כ ל"ה ודאי קעקר דילמא ימות בחיו ובכה"ג ל"ה מתנה עמ"ש בתורה ואדרבה י"ל דמשום זה פשיטא לש"ס דנותן לבניו דאם הי' אוסר על בנו ועל באי כוחו לדורות עולם ל"ה מהני באמת משום דלהעביר ירושה לגמרי מבנו לא יוכל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה ומוכרח בזה כמ"ש דהיכא דלאו ודאי קעקר ל"ה בגדר מתנה עמ"ש בתורה וד' קיימין וכמו בקונם שאתה נהנה לי כנ"ל א"כ לדעת הרמב"ן דאם מת הבן בחייו יכול להעביר הבכורה מבניו א"כ אמאי פשוט להמשנה דהוי מתנה עמ"ש בתורה הא אינו ודאי קעקר דשמא ימות הבן בחי' האב כנ"ל ואולי י"ל דהלשון במשנה פלוני בני בכורי לא יטול פי שניים זה הלשון שייך רק אם בנו בעצמו יטול אבל כשימות בחי' אביו נהי דהוא יורש גם חלק בכורה בקבר ומנחילו לבניו אבל הלשון לא יטול הו"ל כאילו מתנה בהדי' שגם אם הוא יחי' במותו לא יטול פי שניים ושפיר הוי בגדר ודאי קעקר ואה"נ דאם אמר בני בכורי לא יורש פי שניים דבריו קיימין כיון דל"ה ודאי קעקר כנ"ל [ואם אמנם כי פשוט הדבר דהאי דנקט במשנה לשון זה היינו משום דבכורה הוא דומי' דמתנה אפי' לרבי דאינו זוכה בו בע"כ וא"ד לירושה כמבואר בש"ס דקכ"ד ע"א ואין ראי' מזה להרמב"ן ז"ל מ"מ יש לומר כן לת' דברי הרמב"ן ז"ל] ובעיקר ד' הרמב"ן ז"ל כ"כ האחרונים שהוא מחלוקת במד"ר ויקרא כ' בהא דע"פ אהרן וכנראה שהרמב"ן ז"ל בעצמו לא החליט דבריו לדינא אחרי שבס' המצות במצות ל"ת ששכח הרמב"ם ז"ל למנותו לפ"ד מצוה י"ב שכתב באריכות לברר שהוא לאו דלא יוכל לבכר ולא הזכיר שם כלל חילוק זה בין בחי' הבכור או לאח"מ ואכמ"ל יותר

ג) בספרי פ' פינחס ותקרבנה בנות צלפחד כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקיבות נתקבצו כולם זו עם זו ליטול עצה אמרו לא כרחמי בו"ד רחמי המקום כו' רחמיו על הזכרים יותר מן הנקיבות אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן אלא על הזכרים ועל הנקיבות רחמיו על הכל שנאמר טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו עכ"ל הספרי והנה אין פתר לדה"ק הרי האמת אינו כן דגם בירושת הארץ אם יש זכרים אין נקיבות יורשות כלום וכל דיני ירושה כן הוא ולא מצאתי במפרשי הספרי ביאור הד' ומה שנלע"ד דכוונת הספרי דכאשר שמעו חלוקת הארץ עלה ספק בדעתם אם החלוקה לבאי הארץ והוא חלוקה חדשה שעתה נותן הקב"ה מתנה לישראל או א"י ירושה להם מאבותיהם והנה אם הוא חלוקה חדשה שנותן הקב"ה עתה לבאי הארץ ונותנה רק לזכרים א"ל שום טענה משא"כ אם נותנה להם בתורת ירושה הי' להם טענה כיון שאין בנים לאביהם הרי הבת במקום בן ומעתה נאמר שכוונת הספרי דהוא ר"ש לשי' דדרוש טעמא דקרא דבנות צלפחד נמנו וגמרו כיון דחזינן דהקב"ה חלק את הארץ רק לזכרים ולא לנקיבות והר"ז נגד דרך השי"ת דרחמיו על כל מעשיו לכן הוכיחו דחלוקת הארץ הוא מכח שנתנה הקב"ה לאבות הקדושים וירושה הוא להם מאבותיהם וכיון שבשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקיבות וירדה התוה"ק לסוף דעת האבות המורישים לבניהם שבמקום שיש זכרים אין רצונם להוריש לנקיבות כ"א לזכרים לכן משפטי הירושה כן הוא דבמקום שיש בן אין בת יורשת וגם ירושת א"י בכלל זה כיון דגם הוא ירושה ומעתה כיון שלא הי' לאביהם בן תבעו הם חלק בירושת הארץ כנ"ל ביאור ד' הספרי ואם אמנם כי ברור הדבר דאין לדון כלל בדיני ירושה בתר אומדן דעת המוריש כל זמן שלא אמר בהדי' קודם מיתתו לשנות סדר הירושה כי במותו פקעה זכותו מהנכסים וה"ה של היורשין כדת של תורה ועי' בזה בת' הרא"ש כלל פ"ד ס"ד מה שהאריך בזה אמנם ברור הדבר שכוונת הספרי כדאמרן דמקור עניני ירושה תורה המה מפני שירדה תורה לסו"ד המור שים שכן רצונם ואף אם יהי' פרטים היוצאים מן הכלל לא משגיחין